קטגוריה:שמואל א יז יד

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

וְדָוִד הוּא הַקָּטָן וּשְׁלֹשָׁה הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל

דוד היה הקטן מכולם.
לדוד היו שישה אחים ושתי אחיות "צְרוּיָה וַאֲבִיגָיִל" (דברי הימים א ב טז). סביר שצרויה היתה מבוגרת מדוד לפחות ב15 שנים כי בנה, יואב בן צרויה, בנה השני, היה חברו של דוד והפך לשר הצבא שלו.

לא ברור גילם של שלושת האחים שלא הלכו למלחמה, ולמה, אם דוד היה מסוגל להלחם כנער, הם לא השתתפו. כנראה ישי הסתיר אותם להגנתם, כי "וְרָאָה שָׁאוּל כָּל אִישׁ גִּבּוֹר, וְכָל בֶּן חַיִל, וַיַּאַסְפֵהוּ אֵלָיו" (שמואל א יד נב) ללא בקשת רשות מהוריו וללא יכולת לסרב.

למרות שדוד היה בן זקונים, לא נראה שהוא קיבל אהבה מיוחדת מאביו, והוא המשיך להיות רועה צאן כאשר הוא כבר היה נער גדול, ואביו שלח אותו בשליחויות להביא לחם לאחיו במלחמה וגבינה למפקדם.

בכל אופן דוד קיבל חינוך טוב וידע לנגן בכִּנּוֹר, לקרוא ולכתוב, לחבר שירים וקינות, לדבר בכבוד, לקלוע בקלע, ואולי גם למד מספורי התנ"ך איך לוחמי שבט בנימין, בעזרת "שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ בָּחוּר, אִטֵּר יַד יְמִינוֹ: כָּל זֶה, קֹלֵעַ בָּאֶבֶן אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִא" (שופטים כ טז) וכך הם הביאו נצחונות לבני בנימין. אין ספק ששאול המלך, "מבן ימין (מִבִּנְיָמִין)" (שמואל א ט א) נזכר בסיפור הקלעים משבט בנימין כאשר דוד התארגן להלחם בגוליית עם קלע.