לדלג לתוכן

שיר השירים רבה ז ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ד.    [ עריכה ]
צוארך כמגדל השן כתיב: (בראשית ל"ג) וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צואריו וישקהו כולו נקוד. אמר רבי שמעון בן אלעזר: כל מקום שאת מוצא הכתב רבה על הנקודה, את תפיש את הכתב ומניח הנקודה. נקודה רבה על הכתב, את תפיש הנקודה ומניח את הכתב. ברם הכא לא כתב רבה על הנקודה ולא נקודה רבה על הכתב, אלא כולו נקוד וישקהו עליו? אלא מלמד, שלא בא לנשקו אלא לנשכו, ונעשה צוארו של יעקב אבינו של שיש, וקהו שיניו של אותו רשע ונמסו כדונג. ומה תלמוד לומר ויבכו? אלא זה בוכה על צוארו וזה בוכה על שיניו. ר' אבהו בשם ר' אלעזר מייתי לה מן הדא: צוארך כמגדל השן כתיב (שמות ב') וישמע פרעה את הדבר הזה, ויבקש להרוג את משה ויברח משה. וכי יש אדם יכול לברוח מן המלך?! אלא מלמד שהיה עומד ונדון באותו היום וחייבו להתיז את ראשו. אמר רבי אביתר: נתזה החרב מצוארו של משה והתיזה צוארו של קוסטנר הרשע, הדא הוא דכתיב: (שם י"ח) כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה, אותי הציל ולקוסטנר לא הציל. רבי בון הוי קרי עליה: (משלי י"א) צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו. אמר ר' ברכיה: (שם כ"א) כפר לצדיק רשע. בר קפרא אמר: מלמד שירד מלאך בדמותו של משה, ותפשו את המלאך והניחו את משה וברח. ר' אבא בריה דרב פפי ור' יהושע דסכנין בשם רבי לוי: כל איסקולין של פרעה נעשו באותה שעה: מהן אלמין, מהן חרשין, מהן סומין, מהן חגרין. אומרין לאלמין: איכן הוא משה? ולא היו מדברים. ולסומין ולא היו רואים. ולחרשין ולא היו שומעים. ולחגרים ולא היו מהלכין. שנאמר: (שמות ד') ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור, הלא אנכי ה', הלא אנא הוא דעבד כל אילין, ועתה לכה ואשלחך אל פרעה:

עיניך ברכות בחשבון עיניך, אלו סנהדרין שהם עינים לעדה, היך מה דאת אמר: (במדבר ט"ו) והיה אם מעיני העדה. רמ"ח אברים שיש בו באדם וכולן הולכין אחר העינים, כך הן ישראל אין יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהן. ברכות בחשבון מילי דחושבן, ל"ו מזכין ל"ה מחייבין. על שער בת רבים זו ההלכה שיוצאה מבית שער ומרווחת לרבים. ר' יהודה ברבי אמר: שיכן לנטות אחרי רבים:

אפך כמגדל הלבנון זה בית המקדש. מה האף הזה נתון בגבהו של אדם, כך בית המקדש נתון בגבהו של עולם. מה האף הזה רוב תכשיטין תלויין עליו, כך כהונה ולוויה ומלכות מיעקב. כמגדל הלבנון שנאמר: (דברים ג') ההר הטוב הזה והלבנון. ר' טביומי אמר: שמלבין עונותיהם של ישראל כשלג, שנאמר (ישעיה א') אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ר' שמעון בן יוחאי אומר: שכל הלבבות שמחות בו, שנאמר: (תהילים מ"ח) יפה נוף משוש כל הארץ. ורבנן אמרי: על שם (מלכים א' ט') והיו עיני ולבי שם כל הימים. צופה פני דמשק אמר רבי יוחנן: עתידה ירושלים שתהא מגעת עד שערי דמשק, שנאמר: (זכריה ט') משא דבר ה' בארץ. חדרך מהו חדרך? ר' יהודה ור' נחמיה רבי יהודה אמר: מקום הוא שנקרא חדרך. אמר לו ר' יוסי בן דורמסקית: העבודה! שאני מדמשק ויש שם מקום ששמו חדרך. רבי נחמיה אמר: זה מלך המשיח שהוא חד ורך חד לאומות ורך לישראל. דבר אחר: חדרך זה מלך המשיח שעתיד להדריך כל באי העולם בתשובה לפני הקב"ה, ודמשק מנוחתו. וכי דמשק מנוחתו?! והלא אין מנוחתו אלא בית המקדש, שנאמר: (תהילים קל"ב) זאת מנוחתי עדי עד. אמר לו: עתידה ירושלים להיות מתרחבת בכל צדדיה, עד שתהא מגעת לשערי דמשק, וגליות באות ונינוחות תחתיה, לקיים מה שנאמר: ודמשק מנוחתו, עד דמשק מנוחתו. מה מקיים ר' יוחנן (ירמיה ל') ונבנתה עיר על תלה? כתאנה זו שקצרה מלמטה ורחבה מלמעלה, כך עתידה ירושלים להיות מתרחבת בכל צדדיה וגליות באות ונינוחות תחתיה, לקיים מה שנאמר: (ישעיה נ"ד) כי ימין ושמאל תפרוצי, הרי לארך. לרחב מנין? ת"ל (זכריה י"ד) ממגדל חננאל עד יקבי המלך. ר' זכאי רבה אמר: עד שיחיה ריפע, עד היקבין שיקבן מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, הרי לארכה ולרחבה. ולמעלה מניין? ת"ל: (יחזקאל מ"א) ורחבה ונסבה למעלה למעלה, לצלעות. תני עתידה ירושלים להתרחב ולעלות ולהיות מגעת עד כסא הכבוד עד שתאמר צר לי המקום. רבי יוסי ברבי ירמיה אמר: עדיין לא למדנו שבח ירושלים, מהיכן את למד שבחה? מחומותיה, שנאמר (זכריה ב') ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב: