ראש מילין/הטעמים/קדמא ואזלא
"קדמא ואזלא"[עריכה]
כשהשיגוב העליון מאיר במאורות עדניו בנשמה פנימה, ואורותיו שוטפים ועוברים את כל אופיה ותכניותיה מחוצה לה, הכרה פנימית חודרת, המתחימה את המעמד העצמי של הדורש, ההוגה והשוקק, וסקירה עליונה נזרקת אל הרום, אל השלמות התכסיסית, אל השובע הרוחני העליון, אל אור הנצח המתעלה עילוי אין גבול, ותשוקה בוערת להיות תמיד עולה ומטפס אל על, התקדמות תדירית בצעדים בלתי פוסקים כלפי מעלה בסולם השלמות והרוממות, בהארת פני הדר עליון, ושפעת אור קודש מרום עולמי העדנים חודרת בנשמה פנימה ועושה היא את רישומה בהמית הנגינה של הסתמלות הצעדים הבאים מתוך ההזרחות העליונות השוטפות על האותיות מני קודש העליון הלוך ושוב, ימין ושמאל, נהורים אחרי נהורים, המזרימים זה אל זה את איתניות שפעת נחלי עדניהם, זהו החזון המורכב של נגינת הקדמא -ואזלא, התקדמות והליכה בלתי פוסקת. מהות העילוי, התענוג העדין של התוספת התדירית, ששם מגיע רז היצירה כולה בחביון העז האלהי, התוכן של העליה, של ההוספה, של הפרית אור ותוספת כח, בעילוי אחרי עילוי, זהו התוכן שהיוצר חק ביצוריו, זהו הרז, שהעולמים כולם נקראים להתהוות, למען הוציא אל הפועל את הרז של התוספת, של הברכה ההולכת ומתגברת כמעין המתגבר, זאת היא המטרה שהרוממות הבלתי גבולית שמה בשבילה גבולים וחוקים, קוים ומדידות. והמרומים האין סופיים הולכים ומתגלים, בתוספת אין סופית, בצעידת עליה, שלא יש שום אפשרות להיות עדן עליון זה מצויר בהשלמות המחויבה, המוחלטה מצד עצמותה, אבל סוף כל סוף עדנת הגבול לא תחסר ממלא כל, ועדן הגבול הולך לרומו, לאין קץ וגבול, מתדמה למקורו, בחק האי סופיות, רום נשא זה, מתאר לפנינו את ההגיון הזמרתי, אשר בנגינת הקדמא- ואזלא.