המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"לכלות" - המצפה לדבר ואינו בא קרוי כליון עינים בלשון מקרא
"ולאדיב" - הוא הפוך כמו ולדאיב והוא מענין צער ותוגה כמו (שם כח סה) ודאבון נפש
"מרבית" - ענין גדול כמו (איכה ב כב)אשר טפחתי ורביתי
מצודת דוד
"וכל מרבית" - כל גדולי ביתך ימותו אנשים לא זקנים ולא קטנים כי אם בחורים שאבלותם מרובה
"ואיש לא אכרית" - מכל וכל מבלי לעבוד מי מהם על המזבח אלא ישמשו במזבח ויראו ברעתם להיות להם כליון עינים ודאבון נפש (ועם שאמר לעלי בלשון נוכח ויחידי על הזרע ידבר היות כי זרע האדם יחשב כהוא עצמו)
(לג) "ואיש". עתה פי' שלש הקללות האלה שנית כסדרן ובאר פרטיהם, א] נגד מ"ש וגדעתי את זרועך, באר בל יחשוב שלא יהיו בניו שופטים וזקני ישראל רק יהיה להם פרנסה ועסק אחר, לא כן, כי "ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי", שבכ"ז ישארו משרתי מזבח, ויהיו שפלים ונבזים. ב] נגד מ"ש והבטת צר מעון, מבאר שישארו במזבח תמיד על האופן "לכלות את עיניך", לראות גדולתו ביד אחרים שהם בני (אליעזר) [אלעזר] והוא יהיה בעוני וחוסר כל. ג] נגד מ"ש ולא יהיה זקן בביתך, באר שלא ימותו כשהם קטנים שאין הצער גדול כ"כ, רק "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים", גדולים, שהאבל רב והצער גדול:
