קטגוריה:משלי כד כ

הקבלות

1. הפסוקים מלמדים שלא לקנא ברשעים, כי גם אם נראה שהם מצליחים עכשיו - הם לא ישרדו לאורך זמן, והצלחתם תדעך לנצח. כדי להמחיש את הפסוק הזה, אנחנו מדליקים נרות בחנוכה. הנרות מזכירים לנו, שנרם של הרשעים המצליחים דעך וכבה, ונר ישראל עדיין מאיר (חנוכה - נצחון אור ישראל על חשכת יון / רפאל ב"ר אשר חג'בי). הדלקת הנרות בחנוכה מסמלת את נצחון הסבלנות היהודית.

2. דעיכת נרם של הרשעים נזכרה גם בפסוקים נוספים, כגון ב(משלי יג ט): "אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ"*וב(משלי כ כ): "מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ - יִדְעַךְ נֵרוֹ באישון[בֶּאֱשׁוּן] חֹשֶׁךְ"*. כנראה שזה היה פתגם מקובל. גם בלדד השוחי השתמש בפתגם זה בנאומו לאיוב, (איוב יח ה): "גַּם אוֹר רְשָׁעִים יִדְעָךְ, וְלֹא יִגַּהּ שְׁבִיב אִשּׁוֹ; אוֹר חָשַׁךְ בְּאָהֳלוֹ, וְנֵרוֹ עָלָיו יִדְעָךְ". אבל איוב ענה לו בלשון תמיהה, (איוב כא יז): "כַּמָּה נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְיָבֹא עָלֵימוֹ אֵידָם חֲבָלִים יְחַלֵּק בְּאַפּוֹ?!". כלומר "אתה מצטט פתגם יפה, אבל כמה פעמים הפתגם הזה באמת קורה במציאות?!" (ע"פ ד"ר נילי סמט).

3. בפסוקים אחרים נזכר רק החושך שאחרי הדעיכה, (שמואל א ב ט): "רַגְלֵי חסידו[חֲסִידָיו] יִשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ, כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ", (משלי ד יט): "דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה, לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ"*.

4. דימוי נוסף להצלחתם הזמנית של הרשעים נמצא ב(תהלים לז א): "אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים, אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה. כִּי כֶחָצִיר מְהֵרָה יִמָּלוּ, וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא יִבּוֹלוּן".