אנשים או עמים?

בקריאה ראשונה, הפסוק מדבר על אנשים - אדם רשע האורב לאדם צדיק, כמו ב (תהלים לז לב): "צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק, וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ".

אולם מסתבר יותר שמדובר בעם, ובפרט, עם ישראל. רוב הפסוקים המדברים על רביצה ועל נוה מדברים על נוהו ועל רבצו של עם ישראל:

• (ישעיהו לה ז): "וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַם וְצִמָּאוֹן לְמַבּוּעֵי מָיִם, בִּנְוֵה תַנִּים רִבְצָהּ חָצִיר לְקָנֶה וָגֹמֶא".
• (ירמיהו לג יב): "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: עוֹד יִהְיֶה בַּמָּקוֹם הַזֶּה הֶחָרֵב מֵאֵין אָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל עָרָיו נְוֵה רֹעִים מַרְבִּצִים צֹאן".
• יחזקאֶל לד14 : "בְּמִרְעֶה טּוֹב אֶרְעֶה אֹתָם וּבְהָרֵי מְרוֹם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם, שָׁם תִּרְבַּצְנָה בְּנָוֶה טּוֹב וּמִרְעֶה שָׁמֵן תִּרְעֶינָה אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל".

כשעם ישראל יצא לגלות, העמים השכנים ניסו לנצל את המצב כדי לגזול את ארצו, והנביאים הוכיחו אותם על כך, למשל:

• (יחזקאל כו ב): "בֶּן אָדָם! יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלִַם 'הֶאָח! נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים, נָסֵבָּה אֵלָי, אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה'"- הצורים חשבו שיצליחו להתמלא ולהתעשר כתוצאה מהחרבתה של ירושלים.
• (עובדיה א יג): "אַל תָּבוֹא בְשַׁעַר עַמִּי בְּיוֹם אֵידָם, אַל תֵּרֶא גַם אַתָּה בְּרָעָתוֹ בְּיוֹם אֵידוֹ, וְאַל תִּשְׁלַחְנָה בְחֵילוֹ בְּיוֹם אֵידוֹ"- האדומים התבוננו באויבים המחריבים ומגלים את בני ישראל, וחיכו לרגע שהם יילכו כדי שיוכלו לקחת את רכושם.

הפסוק שלנו מוסיף לתוכחות אלו ואומר, שגם אם עם ישראל ייפול פעמים רבות, בסופו של דבר הוא יקום, ישוב לארצו וילחם בגויים שהשתלטו עליה כשהיה בגלות:

• (במדבר כג כד): "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם, וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא; לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף, וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה".
• (מיכה ז ח): "אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי, כִּי נָפַלְתִּי - קָמְתִּי, כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ - ה' אוֹר לִי"( פירוט ).

ואז, אותם גויים ייכשלו ברעה - ייכשלו בגלל המעשה הרע שעשו, להשתלט על אדמה של עם שנמצא בגלות.

ועם ישראל ישוב לרבוץ בנחת בנווהו:

• (בראשית מט ט): "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה... כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ".