קטגוריה:משלי יז יט

דקויות

ישנם זרמים מסויימים בעם ישראל, ש"תנאי הכניסה" לתוכם הם גבוהים מאד. בחור מ"בחוץ" לעולם לא יוכל להתחתן עם בחורה מ"בפנים", והורים מ"בחוץ" לעולם לא יוכלו לשלוח את ילדיהם לבתי ספר מ"בפנים", ועוד. אותם זרמים טוענים, שהמטרה שלהם היא להגן על עצמם ועל ילדיהם מפני פשעים שנמצאים "בחוץ". על-פי ספר משלי, תנאי כניסה גבוהים עלולים לגרום לשֶבֶר בחברה:

מַצָּה = מריבה; אוהב פשע אוהב מצה = מי שאוהב לראות פשעים, פגמים ומעשים רעים אצל אחרים, כאילו אוהב לריב איתם, כי חיפוש פשעים אצל הזולת הוא אחת הסיבות העיקריות למריבה: "מי שחביב עליו למצוא פשע, תמיד ימצא איזה פשע. הסוטה יגלה בכל מקום ערווה" (חנן מזל, אתר הניווט בתנ"ך ה'תשס"ט).

פתחו = הכניסה לביתו, למשפחתו, לבית הספר שלו או לקהילה שהוא משתייך אליה; מגביה פתחו = הקובע "תנאי קבלה" גבוהים, "כאילו רק חברה "גבוהה" עוברת סף זה" (רמי ניר, אתר הניווט בתנ"ך ה'תשנ"ז).

מבקש = רוצה; שֶבֶר = קרע ופירוד בין חלקי העם, וגם צרה ואסון; מגביה פתחו מבקש שבר = מי שמגביה את פתח הכניסה לקהילתו, וקובע תנאי קבלה שמשאירים את רוב הציבור בחוץ, כאילו רוצה שיהיה שבר בעם ישראל, ובסופו של דבר עלול להביא אסון על עצמו ועל קהילתו: "בהקפדה על "טוהר מחננו" יצרנו שבר ושינאה" (חנן מזל, שם).

פירושים נוספים - בהמשך.

מהו אוהב פשע ובאיזה פשע מדובר?

1. פשע מציין, כמו בלשון ימינו, עוון חמור שבין אדם לחברו. נושא הפסוק הוא האוהב מצה (מי שאוהב לריב). הפסוק מלמדנו שאהבה זו גורמת לפֶשע, "כי ייוולדו מן הַחֵמָה פשעים רבים" (ר' יונה, מלבי"ם).

2. פשע בלשון המקרא מציין גם מרידה, פריקת עול, התרשלות. לפי זה, אוהב פשע הוא אדם האוהב לפרוק עול, אינו אוהב להיות כפוף למסגרת. הפסוק מלמדנו שאהבה זו גורמת למצה (מריבה), "כי יעשה מריבה עמו" (מצודות). למשל, בין בני-זוג ישנה מסגרת כלשהי ששני הצדדים התרגלו אליה, בין אם מדובר בלוח-זמנים שלפיו מתנהל הבית או בכללי התנהגות המקובלים על שני הצדדים; כשאחד מבני הזוג מורד במסגרת ומפר את הכללים באופן חד-צדדי, הדבר יוצר חיכוכים ומריבות. המסגרת אמנם מצמצמת את החופש האישי, אך היא גם יוצרת אוירה רגועה, שבה כל צד יודע למה לצפות, וכך מונעת אכזבות ומריבות.

3. לענ"ד, אוהב פשע הוא מי שאוהב לראות פשעים ופגמים אצל הזולת (ראו למעלה).

4. על-דרך הדרש: "אוהב פשע אוהב מצה - אפילו הרשע מישראל אוהב את חג המצות, משום שבחג זה נקרא "בן" למרות רשעותו" (רפאל ב"ר אשר חג'בי, על "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה").

מהו מגביה פתחו ובאיזה פתח מדובר?

1. הפתח הוא פתח-הכניסה לבית. לפי זה, מגביה פתחו הוא ה"מכניס רֵעים רבים לפתח ביתו" (הגר"א). הפסוק מייעץ שלא להכניס יותר מדי חברים הביתה כי הדבר עלול לגרום למריבה, כמו ב(משלי יח כד): "אִישׁ רֵעִים לְהִתְרֹעֵעַ, וְיֵשׁ אֹהֵב דָּבֵק מֵאָח"*; לפי זה, שני חלקי הפסוק מתארים שני קצוות, ששניהם גורמים למריבה: פשיעה נגד החברים, וחברותיות מוגזמת.

- אולם, קשה להבין איך הביטוי מגביה פתחו מציין הכנסת חברים רבים הביתה, והרי אם הפתח גבוה הרי שקשה יותר להיכנס! (ואכן, מתאים יותר הפירוש ההפוך, לפיו מגביה פתחו הוא דווקא מי שמונע מהזולת להיכנס - ראו למעלה).

2. הפתח הוא הפה, כמו ב(מיכה ז ה): "אַל תַּאֲמִינוּ ברֵעַ, אַל תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף; משֹּכֶבֶת חֵיקֶךָ שמֹר פִּתְחֵי פִיךָ". לפי זה, מגביה פתחו הוא המדבר דברי גאוה (מדבר "גבוהה גבוהה"), או מדבר בקול רם ("מגביה את קולו"), ומשמעות הפסוק היא, שדיבורי גאווה גורמים לשבר וצרה: "המגביה פתחי פיו ומוציא דברים שלא כהוגן - הקב"ה משברו" (מדרש תנחומא על בראשית ג סימן ז, וכן רש"י ומצודות על הפסוק).

- אולם, כל פסוק העוסק בדיבור (כולל הפסוק מספר מיכה) מזכיר איבר כלשהו שקשור לדיבור, כגון לשון, פה או שפה; לא ברור מדוע הכתוב כינה את הפה "פתח" - מדוע לא נכתב פשוט "מגביה פיו/שפתיו/לשונו/קולו מבקש שבר"?

3. יש שקישרו בין שני הפירושים - פתח הבית ופתח הפה: "מי שביתו בנוי במקום נמוך, רק שמגביה הפתח לבד, יישבר בדרך כניסה ויציאה. כן אם הוא איש שפל, ופותח פיו בגאוה למעלה ממה שהוא, יישבר" (מלבי"ם): פתח הבית הוא משל לפתח הפה - כמו שפתח גבוה של בית גורם לנפילות ולשברים, כך גם דיבורים גבוהים גורמים לשברים נפשיים.

4. הפתח הוא פתח הלב, ומגביה פתחו הוא מי שיוצר סף גבוה בכניסה לפתח ליבו, לא משתף את הזולת במחשבותיו ולא יוצר קשרים עם אחרים, מתוך מחשבה שהם "נמוכים" ממנו ואינם ראויים לו. לפי זה, שני חלקי הפסוק מדגישים שני עניינים שבהם יש להשקיע במסגרת זוגית (או בכל מסגרת חברתית אחרת):

• החלק הראשון מדבר על השקעה במסגרת החיצונית - כללים וגבולות,
• והחלק השני מדבר על השקעה בתוכן הפנימי - השיתוף והפתיחות.

הקבלות

פסוקנו מקשר בין גובה (גאוה) לבין שבר (צרה). כך גם ב(משלי טז יח): "לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן, וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ" וב(משלי יח יב): "לִפְנֵי שֶׁבֶר יִגְבַּהּ לֵב אִישׁ, וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה"*.