קטגוריה:משלי ב ו
נוסח המקרא
כי יהוה יתן חכמה מפיו דעת ותבונה
כִּי יְהוָה יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה.
כִּֽי־יְ֭הֹוָה יִתֵּ֣ן חׇכְמָ֑ה
מִ֝פִּ֗יו דַּ֣עַת וּתְבוּנָֽה׃
כִּֽי־יְ֭הוָה יִתֵּ֣ן חָכְמָ֑ה מִ֝/פִּ֗י/ו דַּ֣עַת וּ/תְבוּנָֽה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
רש"י
רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"יתן חכמה" - יתן לך חכמה מפיו, ר"ל: יגלה לך מסתרי החכמה, כאילו מפיו יאמר לך.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"חכמה, דעת, ותבונה". למעלה (א' ב'):נחמיאש
• לפירוש "נחמיאש" על כל הפרק •
דבר אחר: להזהיר אדם לרדוף אחר החכמה והדעת והתבונה, כי מעלה גדולה להם, שהם מפי הקדוש ברוך הוא ומתנה שחונן בה לעבדיו, וכמו שכתוב בסוף נדה: מה יעשה אדם ויתחכם? ירבה בישיבה וימעט בסחורה. והשיגו ואמרו: הרבה עשו כן ולא הועילו. והעמידו הדבר בסיוע אלהי: יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו, שנאמר: כי ה' יתן חכמה וגו'.
ואני אומר, כי פסוק "אז תבין" (פסוק ה – כנגד "להקשיב לחכמה אזנך תטה לבך לתבונה" (פסוק ב), כי אם אין יראה אין חכמה, אם אין חכמה אין יראה (אבות דרבי נתן). והרי במעמד הר סיני הוא אומר: "כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים" וגו' (שמות כ כ). כי ה' יתן חכמה – כנגד "אם לבינה תקרא" (פסוק ג), וכמו שפירש רבינו יונה ז"ל, שיבקש רחמים על כך. והנה מה שכתוב בסוף נדה מסייעתו.
מפיו דעת ותבונה – כמה דאת אמר: "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר" (שמות כ א), ואומר במשה: "פה אל פה אדבר בו" (במדבר יב ח).
- פרשנות מודרנית:
תרגום מצודות: כי ה' יתן לך חכמה מפיו - יגלה לך מסתרי החכמה, כאילו מפיו יאמר לך.
תרגום ויקיטקסט: - אם תתאמץ - תצליח להבין הכל! כי ה' נתן לאדם, כאשר נפח נשמת חיים מפיו לתוך גוף האדם, גם את הכישורים היסודיים של חכמה, דעת ותבונה; והוא ממשיך ונותן כשרונות אלו בכל רגע ורגע, למי שמתאמץ להשיג אותם.
/ ה' נתן לאדם מפיו את כישורי החכמה, הדעת והתבונה, ולכן יש להתייחס אליהם בחרדת-קודש ולהשתמש בהם ביושר ותום-לב, כי -
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ב ו.
דקויות
ניתן לפרש את הפסוק בהקשרו בשתי דרכים:
1. נימוק לקטע הקודם: "אם לבינה תקרא... אז תבין יראת ה'... כי ה' יתן חכמה". אם תשקיע ותעורר את הכישורים השכליים שלך, אז תצליח להבין גם את הרעיון הנשגב ביותר של יראת ה', שהרי ה' הוא שנתן לך את החכמה ואת כל שאר הכישורים השכליים שבעזרתם אתה מבין דברים. לפי זה, הפסוק רומז ליצירת האדם - לרגע שבו ה' נופח נשמת חיים מפיו לתוך גוף האדם (מדרש משלי); באותו רגע, ה' גם נותן לאדם את הכישורים היסודיים של חכמה, דעת ותבונה; והוא ממשיך לתת לו כשרונות אלו בכל רגע ורגע. כל שנשאר לאדם לעשות הוא, לעורר את אותם כוחות רדומים, ולהתגבר על הכוחות האחרים של פתיות, ליצנות וכסילות. אם יעשה כך, יוכל לדעת ולהבין גם את הדברים הנשגבים ביותר, כדברי חז"ל "יגעת ומצאת - תאמין!".
2. נימוק לקטע הבא: "כי ה' יתן חכמה... יצפון לישרים תושיה... לנצור אורחות משפט...": ה' הוא הנותן לאדם חכמה, והוא המלמד את האדם מפיו ונותן לו את הכישרון להשיג דעת ותבונה. ולכן יש להתייחס לכוחות אלו בחרדת קודש, ולהשתמש בהם ביושר ובתום-לב, שהרי ה' יצפון לישרים את הכישרונות המתקדמים יותר, כגון התושיה: "ואם השגתך קצרה וקטנה, הנה הודעתיך נאמנה, אם תשים לבך לעבודה לשמה, ותכוין אל הדרך הנכונה, כי הוא יתן חכמה, מפיו דעת ותבונה" (עקדת יצחק הקדמה).
3. רבים מחכמי ישראל פירשו את הפסוק בפני עצמו, כפסוק המלמד שהחכמה והתבונה תלויות בה', ולכן מי שרוצה להשיג אותן צריך לא רק ללמוד ולהשקיע, אלא גם לבקש רחמים מה' (ר' יהושע בן חנניא, בבלי נידה ע:, וכן מדרש משלי א א, וכן בתפילה קודם הלימוד שחיבר האר"י).
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "משלי ב ו"
קטגוריה זו מכילה את 11 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 11 דפים.