קטגוריה:מלכים ב ב כ

קְחוּ לִי צְלֹחִית חֲדָשָׁה, וְשִׂימוּ שָׁם מֶלַח

וַיֹּאמֶר

אלישע לא הלך לראות את המעיין או שאל פרטים.
סביר שהוא עבר ליד המעין ראה את צבע המים והריח את הסרחון שנבע מהזיהום במים שגרם מחלות, או שהיה לו נסיון כזה והוא הבין את הבעיה.

קְחוּ לִי צְלֹחִית חֲדָשָׁה, וְשִׂימוּ שָׁם מֶלַח

ניתן להבין שהיה מעיין שנבע מהסלעים, כפי שנאמר בהמשך שאלישע הלך ל"מוֹצָא הַמַּיִם" (ביאור:מלכים ב ב כא), ומי המעיין נשפכו לבריכה, ומשם עברו מעל סכר קטן וזרמו למטה עד ים המלח. סביר שאנשים התרחצו במעין, וחיות שתו ממנו, וכך נוצר זיהום בבריכה שגרם לחולי-רע.

אלישע דרש "צְלֹחִית חֲדָשָׁה" שלא היתה בשימוש, כי צלחת משומשת יכולה להביא זיהום חדש. הוא היה יכול לנקות את הצלחת או לשרוף אותה באש, אבל הוא העדיף צלחת חדשה.
הוא דרש "מֶלַח" - לא ברור אם הוא ביקש פרורי מלח אשר ימסו ברגע אחד, או גוש גדול של מלח שיתמוסס לאט. ייתכן שהוא בקש גם פרורים וגם גוש סלע מים המלח. כך היתה מכת מלח חזקה למים, ונוסף לאט לאט מלח מונסף כדי להרוג את כל הבקטריות הרעות במי-הבריכה.

אלישע נזהר לא להבטיח דבר. הוא לא היה בטוח אם הפתרון הראשון שלו יעזור. כך הוא ביקש והאנשים לא ידעו מה הוא מתכוון לעשות.
אלישע התכוון להעניק לאלוהים את הכבוד של חיטוי המעיין, וגם להאדיר את שמו - לכן הוא לא הסביר את תוכניתו.
אלישע בקש מאליהו להעניק לו "פִּי-שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי" (ביאור:מלכים ב ב ט) ואליהו אמר: "אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ, יְהִי לְךָ כֵן, וְאִם אַיִן, לֹא יִהְיֶה" (ביאור:מלכים ב ב י). וכיוון שאלישע ראה את אליהו עולה לשמים הוא רצה לברר אם הוא זכה בברכת אלוהים.

וַיִּקְחוּ אֵלָיו

ניתן להבין שהאנשים לא הבינו מה אלישע עומד לעשות, אחרת הם היו רצים עם המלח ישר למעיין ומחטאים אותו.
לא נאמר שאנשי יריחו שילמו לאלישע בכסף או באוכל או במשתה. הם זכו בחיטוי המעין, ומאז לא היה איכפת להם מאלישע. ניתן להבין שהם לא התכוונו לשלם לו מההתחלה.

כל הסיפור נועד ללמד אותנו איך לשמור על מעיין נקי, ואיך לחטא אותו.