קטגוריה:ויקרא יח י

מפרשי רש"י

[יג] בבתו מן האנוסה הכתוב מדבר. כלומר, דוקא בתו מאנוסתו, ולא על ידי נישואין. ואצל "בת אביך" (פסוק ט) פירש (רש"י שם) 'אף בת אנוסתו במשמע', משום דכאן מוכח קראי דדוקא בבתו מאנוסתו הכתוב מדבר, משום דכתיב "ערות בת בנך", משמע דוקא ערות בת בנך, אבל ערות בת בנה גלי, והכתוב אמר (ר' פסוק יז) "ערות אשה ובתה את בת בנה ואת בת בתה לא תגלה", וצריכים לתרץ דהכא דכתיב "ערות בת בנך" דמשמע אבל ערות בת בנה גלי - באנוסתו הכתוב מדבר, ובהא דייקינן שפיר דוקא ערות בת בנך לא תגלה, הא ערות בת בנה אנוסה לא הזהיר הכתוב. ו"ערות אשה ובתה" לא נאמר רק בנישואין (יבמות סוף כב ע"ב). ובגמרא מקשה (יבמות דף צז.) ואימא איפכא, מאנוסתו דעשה אסור - אסורה לו, ואשתו בנשואין דלא עשה אסור - לא אסר הכתוב, ומתרץ דבעריות "שאר" כתיב (פסוק ו), בנישואין איכא שאר, ובאנוסה ליכא שאר:

[יד] אין מזהירין מן הדין למדו בגזירה שוה. ד"הנה" "הנה", כתיב באשה ובתה (פסוק יז) "שארה הנה זימה היא", והתם עשה הכתוב בתה כבת בתה, דכתיב "אשה ובתה את בת בנה ואת בת בתה", והכי נמי כתיב "כי ערותך הנה", וילפינן בגזירה שוה דעשה הכתוב גם כן כאן בתו כבת בתו (יבמות דף ג.). ואם תאמר, אזהרה שמענו - עונש מניין, בגמרא בפרק אלו הנשרפין (סנהדרין דף עו.) קאמר אתיא "זימה" "זימה" לשריפה. פירוש, נאמר באשה ובתה "שארה הנה זימה היא", ונאמר כאן אצל בת בתו "ערותך הנה", מה "הנה" דאשה ובתה "זימה" עמו, אף "הנה" דבת בתך "זימה" עמו. והשתא נילף גזירה שוה "זימה" "זימה", נאמר כאן "זימה", ונאמר בפרשת קדושים (ר' להלן כ, יד) "זימה היא באש תשרפו", מה להלן בשריפה, אף כאן בשריפה: