קטגוריה:דברים א יג
נוסח המקרא
הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם
הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם.
הָב֣וּ לָ֠כֶ֠ם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָאשֵׁיכֶֽם׃
הָב֣וּ לָ֠/כֶם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּ/נְבֹנִ֛ים וִ/ידֻעִ֖ים לְ/שִׁבְטֵי/כֶ֑ם וַ/אֲשִׂימֵ֖/ם בְּ/רָאשֵׁי/כֶֽם׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | הַבוּ לְכוֹן גּוּבְרִין חַכִּימִין וְסוּכְלְתָנִין וּמַרְעַן לְשִׁבְטֵיכוֹן וַאֲמַנֵּינוּן רֵישִׁין עֲלֵיכוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | זַמְנוּ לְכוֹן גּוּבְרִין חַכִּימִין וְסוּכְלְתָנוּן מֵרַעֲיוֹנֵיהוֹן וּמָארֵי מַנְדְּעָא לְשִׁבְטֵיכוֹן וְאֵימַנִינוּן רֵישִׁין עֲלֵיכוֹן: |
רש"י
"אנשים" - וכי תעלה על דעתך נשים?! מה תלמוד לומר "אנשים" - צדיקים.
"חכמים" - כסופים.
"נבונים" - מבינים דבר מתוך דבר.
- זו היא ששאל אריוס את רבי יוסי: מה בין חכמים לנבונים?
- חכם דומה לשולחני עשיר, כשמביאין לו דינרין לראות רואה, וכשאין מביאין לו יושב ותוהא.
- נבון דומה לשולחני תגר, כשמביאין לו מעות לראות רואה, וכשאין מביאין לו מחזר ומביא משלו.
"וידועים לשבטיכם" - שהם ניכרים לכם. שאם בא לפני מעוטף בטליתו, איני יודע מי הוא ומאיזה שבט הוא ואם הגון הוא; אבל אתם מכירין בו, שאתם גדלתם אותו; לכך נאמר וידועים לשבטיכם.
"בראשיכם" - ראשים ומכובדים עליכם, שתהיו נוהגין בהם כבוד ויראה.
"ואשמם" - חסר יו"ד, למד שאשמותיהם של ישראל תלויות בראשי דייניהם, שהיה להם למחות ולכוון אותם לדרך הישרה. (סנהדרין שם)
מפרשי רש"י
[כט] אנשים צדיקים. כי לשון "אנשים" בא בכל מקום על שהוא בעל מעשה, כמו "והלא איש אתה ומי כמוך בישראל" (ר' ש"א כו, טו), ואדם כשר הוא בעל מעשה, ולא הרשע, כי כל מעשה הרשע רעות והבל והבאי, ואיך יהיה נקרא בשם "איש" או "אנשים" אותם ההולכים אחרי מעשה הבלי תעתועים (עפ"י ירמיה י, טו), רק נקרא "איש" מי שמעשיו כשרים, כמו שאמרו חכמים (שבת דף לז:) 'מרי דעובדא' על איש הכשר במעשים:
אמנם מצאנו שלשון "אנשים" בא על רשעים גמורים, כמו "ויותירו אנשים" (שמות ט"ז, כ'), "שני אנשים עברים נצים" (שמות ב', י"ג), "העיני אנשים האלה תנקר" (ר' במדבר טז, יד), שפירושו, בכל מקום שנאמר סתם "אנשים", פירושו שהם צדיקים, אבל במקום שמפרש שהם רשעים, כמו בכל מקומות שזכרנו, אין פירושו שהם צדיקים. ואל יקשה לך, דכיון דלשון "אנשים" בא על שהוא בעל מעשה, איך יתכן לקרותן בשם "אנשים". דיש לך לדעת דודאי כל ה"אנשים" בא על שהוא בעל מעשה, והאדם הצדיק הוא בעל מעשה לפי מעשיו, ולפי האמת. אבל אשר מופלג ברע, יאמר עליו גם כן לשון "אנשים", כמו שאמרו (יבמות דף קד.) 'כמה רב גובריה', רצה לומר כמה גדול כחו לעשות רע כל כך. וכמו שיאמר על נמרוד "הוא החל להיות גבור ציד לפני ה'" (ר' בראשית י, ח-ט), וזה להרע (רש"י שם). ומפני שאצל "ויותירו אנשים", וכן "שני אנשים עברים נצים", שאין אותו מעשה מופלג ברע, לכך דרשו כי לכך קראם "אנשים", שהם דתן ואבירם, שמבואר רשעתם במה שעשו שחלקו על ה' ועל משה (במדבר כ"ו, ט'), וזה לא היה מעולם, ונקראו "אנשים" על הפלגת מעשיהם הזרים. ולעולם לשון "אנשים" היפך נגד נשים, כי הנשים תשושי כח, אין מעשה להם, והאיש הכשר הוא בעל מעשים. ואם בעל פעולות שהם מופלגות ברע, נקראו גם כן "אנשים", כמו דתן ואבירם. אבל "יצאו אנשים בני בליעל" (להלן יג, יד), "ועמדו שני אנשים" (ר' להלן יט, יז), אין זה קשיא, כמו שבארנו בפרשת שמות (שמות פ"ב אות כ), עיין שם:
אמנם נראה, והוא נכון, כי לכך בא לשון "אנשים" על דתן ואבירם, מפני שהיו בעלי מחלוקת, כי לשון "אנשים" משמש על גבורים ויראי חטא, כי לשון "איש" בא על גבור, וזה ידוע. וכך איתא במכילתא (שמות י"ז, ט'), והביאו רש"י בפרשת בשלח אצל "בחר לנו אנשים" (שם). ומפני שהיו דתן ואבירם בעלי מחלוקת הגדולים, שחלקו על ה' ועל משה, ובשביל זה נקראו "אנשים", שרצו להתגבר על משה במחלוקתם. ואין ראוי לקרוא "אנשים" רק בעלי מחלוקת, שהם מתגברים על אחר, ולא נמצא כמותם שראוי לקרוא בשם "אנשים". וזהו טעם שנקראו דתן ואבירם "אנשים". וכן מה ש"אנשים" סתם בכל מקום כשרים, והיינו יראי אלקים, מפני שבהם גבורה, שאין דעתן קלות, והם מתגברים על יצרם, היפך הנשים, כי הנשים דעתן קלות (שבת דף לג:), ואילו יראי אלקים אין דעתן קלות. לכך אמרו במכילתא (שמות י"ז, ט') 'אין "אנשים" אלא גבורים ויראי אלקים', רצה לומר גבורת הגוף והנפש. ודברים אלו ברורים:
[ל] חכמים כסופים. כך נמצא בפירוש רש"י. ולא ידעתי לפרש מה ענין 'כסופים'. ובספרי כך הוא הגירסא 'אנשים צדיקים ותיקים כסופים'. ונראה לפרש דהכי פירושו, "אנשים חכמים" שכל מעשיהם בצדק ובחכמה, ובשביל כך הם נחמדים בעיני הבריות. ולשון 'כסופים' מלשון "נכספה וגם כלתה" (תהלים ד', ג'), מלשון חמדה. וזה שהנהגתו בחכמה נקרא 'נחמד למטה' (ר' ברכות יז.), ומתוך כך יהיו דבריהם נשמעים ומקובלים על הבריות:
[לא] שאם הוא בא לפני מעוטף בטליתו וכו'. אף על גב שמשה היה בוחר אותם ברוח הקודש, כדכתיב (שמות י"ח, כ"א) "ואתה תחזה", מכל מקום בתחלה היו ישראל בוחרים אותם, וכל שהיה רוח הקודש מסכים בו - היה בוחר:
[לב] לומר שאשמותיהן של ישראל תלויים בראשיהם. והקשה הרא"ם, דלפי זה הוי למכתב 'ואשמותיכם בראשיכם', דהא לנוכח ישראל מדבר. ולא קשיא מידי, שכך פירושו, ואשמותם של ישראל - היחידים החוטאים - בראשיכם, לכך נאמר 'ואשמם' בלשון נסתר, שהוא כנגד החוטאים, שאינם בפנינו, ואמר "בראשיכם" לנכח הכלל שהם בפנינו. ולפיכך הוי שפיר 'ואשמם בראשיכם':
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֲנָשִׁים – וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ נָשִׁים? מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אֲנָשִׁים? צַדִּיקִים, [וָתִיקִין], כְּסוּפִים.
[חֲכָמִים] וּנְבֹנִים – מְבִינִים דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר. זֶהוּ שֶׁשָּׁאַל אֲרִיּוֹס אֶת רַבִּי יוֹסֵי: מַה בֵּין חֲכָמִים לִנְבוֹנִים? חָכָם דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי עָשִׁיר; כְּשֶׁמְּבִיאִין לוֹ דִּינָרִין לִרְאוֹת – רוֹאֶה, וּכְשֶׁאֵין מְבִיאִין לוֹ, יוֹשֵׁב וְתוֹהֶא. נָבוֹן דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי תַּגָּר: כְּשֶׁמְּבִיאִין לוֹ מָעוֹת לִרְאוֹת – רוֹאֶה, וּכְשֶׁאֵין מְבִיאִין לוֹ, הוּא מְחַזֵּר וּמֵבִיא מִשֶּׁלּוֹ (שם).
וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם – שֶׁהֵם נִכָּרִים לָכֶם; שֶׁאִם בָּא לְפָנַי מְעֻטָּף בְּטַלִּיתוֹ, אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא וּמֵאֵיזֶה שֵׁבֶט הוּא וְאִם הָגוּן הוּא, אֲבָל אַתֶּם מַכִּירִין בּוֹ, שֶׁאַתֶּם גִּדַּלְתֶּם אוֹתוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר: וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם (שם).
בְּרָאשֵׁיכֶם – רָאשִׁים וּמְכֻבָּדִים עֲלֵיכֶם, שֶׁתִּהְיוּ נוֹהֲגִין בָּהֶם כָּבוֹד וְיִרְאָה.
וַאֲשִׂימֵם – [חָסֵר יוֹ"ד], לִמֵּד שֶׁאַשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל תְּלוּיוֹת בְּרָאשֵׁי דַּיָּנֵיהֶם (שם), שֶׁהָיָה לָהֶם לִמְחוֹת וּלְכַוֵּן אוֹתָם לַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה.
רמב"ן
אבל על דרך הפשט, טעמו הבו לכם לשבטיכם אנשים חכמים. ועל דעתי, טעם "וידועים" שהם ידועים לשופטים, כלומר, שמעלתם ידועה וניכרת למנותם בה שופטים.
וכלל מעלות השופטים במלת "וידועים", כי השופטים צריכין להיות (שמות כא יח): "אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע" כאשר אמר יתרו, ואלה היו ידועים לשופטים מתחלה, כי היו הכל אומרים "ראוי זה להיות שופט".רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
אנשים. וכי עלתה על דעתינו נשים? ומה ת"ל אנשים - וותיקים כסופים:
חכמים ונבונים - זה ששאל אריוס את ר' יוסי: אמר לו איזהו חכם? אמר לו המקיים תלמודו. אתה אומר תלמוד, או אינו אלא נבון? א"ל: הרי כבר נאמר נבונים. מה בין נבונים לחכמים? חכמים דומים לשולחני עשיר, שמביאים לראות רואה, כשאין מביאים יושב ותוהה. נבון דומה לשולחני תגר, כשאין מביאים לו לראות - מביא משלו ורואה:
וידועים לשבטיכם - שיהיו ידועים לכם. הרי שמתעטף בטליתו ובא וישב לפני, איני יודע מאיזה מקום הוא ומאיזה שבט הוא, אבל אתם מכירים אותו שאתה גדלתם אותו. לכך נאמר וידועים לשבטיכם, שיהיו ידועים לכם. רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל ישיבה וישיבה יושבת עד שיהיו הבריות מרננות אחריו, ואומרים מה ראה איש פלוני לישב, ומה ראה איש פלוני שלא לישב, לכך נא' וידועים לשבטיכם שיהיו ידועים לכם:
ואשימם בראשיכם- יכול אם מניתם אתם אותם הם ממונים, ואם לאו אינן ממונים? ת"ל ואשימם בראשיכם; אם אני ממנה אותם - הרי הם ממונים, אם לאו אינם ממונים. יכול אם גדלתם אותם הרי הם גדולים, ואם לאו אינן גדולים? ת"ל בראשיכם.
ד"א ואשימם בראשיכם - אם שמרתם את דבריכם הרי ראשיכם שמורים, ואם לא שמרתם את עצמיכם אין ראשיכם שמורים. מלמד שאשמותיהם של ישראל תלויים בראשי דייניהם. וכן הוא אומר יחזקאל ג בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
בחירות - שלב א
הבחירות בתורה הן אישיות. יש לבחור במנהיגים לפי תכונות האישיות שלהם.
הבחירות הראשונות בעם ישראל התקיימו זמן קצר לאחר יציאת מצרים, כשיתרו - חותן משה - יעץ לו למנות מנהיגים ברמות שונות על-מנת שיעזרו לו לנהל את העם. משה פנה אל בני ישראל וביקש מהם:
(דברים א יג): "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם, וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם"
בדבריו של משה נזכרות שלוש תכונות הכרחיות לכל מינוי ציבורי:
א. חכמים
חכמה היא הכישרון ללמוד וללמד, להקשיב ולדבר . אנשים חכמים הם אנשים שיש להם השכלה רחבה וידע רב, יודעים להביע את דעותיהם בעל-פה ובכתב, ויודעים גם להקשיב לאנשים הפונים אליהם. ישנן כמה דרכים לבדוק את חכמתם של המועמדים:
- לעיין בקורות החיים שלהם - תחת סעיף ה"השכלה". אמנם חכמה כוללת יותר מאשר השכלה פורמלית, ובכל-זאת השכלה פורמלית מהוה ראיה לכאורה לכך שהמועמד יודע ללמוד.
- לקרוא במאמרים שהם כותבים, להקשיב לראיונות ולנאומים שהם נותנים, כדי לראות האם הם יודעים ללמד ולדבר.
- לפנות אליהם באופן אישי, להציע להם הצעות ורעיונות ולראות האם הם מסוגלים להקשיב.
ב. נבונים
תבונה היא הכישרון לחשוב, לנתח ולהסיק מסקנות . אנשים נבונים הם אנשים שיודעים לפרש את המצב הנוכחי ולהפיק מכך תחזית לעתיד, לנתח את אירועי העבר ולהפיק מהם דרכים להתמודדות עם אירועים חדשים. ישנן כמה דרכים לבדוק את תבונתם של המועמדים:
- לקרוא שוב במאמרים שהם כותבים, ולראות האם הם מנתחים את המציאות בצורה מעמיקה, תוך התייחסות לכל העובדות, ולא בוחרים רק את העובדות הנוחות להם.
- לבדוק אם התחזיות שנתנו בעבר אכן התגשמו, ואם דרכי-הפעולה שהציעו בעבר אכן הוכיחו את עצמן במציאות משתנה.
בפרקי אבות נאמר "איזהו חכם - הרואה את הנולד"; לפי זה, מי שהתחזיות שלו התגשמו נקרא חכם ולא נבון, אבל לעניין הבחירות זה לא משנה, צריך לבחור אנשים שהם גם חכמים וגם נבונים.
ג. ידועים
דעת היא היכרות קרובה ; אנשים ידועים הם אנשים שהציבור שממנו הם באים מכיר אותם מקרוב - אנשים המשתייכים לקהילה מסויימת, ושבני הקהילה שלהם יכולים להעיד עליהם שהם אנשים הגונים וראויים: "שהם ניכרים לכם. שאם בא לפני מעוטף בטליתו, איני יודע מי הוא, ומאיזה שבט הוא, ואם הגון הוא. אבל אתם מכירים בו, שאתם גדלתם אותו. לכן נאמר " וידועים לשבטיכם "" (רש"י) .
דעת מציינת גם אהבה; אנשים ידועים הם אנשים שהציבור אוהב אותם ו'מתחבר' אליהם: "" וידועים לשבטיכם ", אלו שרוח הבריות נוחה מהם. ובמה יהיו אהובים לבריות? בזמן שיהיו בעלי עין טובה, ונפש שפלה, וחברתן טובה, ודבורן ומשאן בנחת עם הבריות" (רמב"ם, הלכות סנהדרין ב ז) , "מלבד הסגולות האינטלקטואליות והאתיות, צריך שיהיה השופט ניחן גם בסגולות חברתיות: שתהיה לו שפה משותפת עם בני הקהילה ויכולת ליצור קשר אנושי עם מי שאמורים לעמוד לפניו למשפט" ( מיכאל ויגודה ) .
כדי לבדוק אם המועמדים הם ידועים, ניתן לראיין את המכרים והשכנים שלהם מגיל הנעורים ועד היום; ניתן גם לבצע בחירות איזוריות, כפי שרומזת המילה הבאה:
לשבטיכם
המילה " לשבטיכם " מלמדת, שהבחירות צריכות להיות איזוריות: כל שבט צריך לבחור את האנשים החכמים, הנבונים והידועים משבטו. מבחינה תחבירית ניתן לפרש את המשפט בשתי דרכים:
1. המילה " לשבטיכם " מצטרפת לתואר " ידועים "; לפי זה, התכונה השלישית הנדרשת מהמנהיגים היא שיהיו " ידועים לשבטיכם ", שהשבט שלהם מכיר אותם (כך פירשו רש"י ורמב"ם) .
2. המילה " לשבטיכם " מצטרפת לפועל " הבו לכם ", "הבו לכם לשבטיכם אנשים חכמים ונבונים וידועים" (רמב"ן) .
אך המשמעות המעשית היא אותה משמעות - כל שבט צריך לבחור אנשים ראויים והגונים להנהגת הציבור.
שלוש התכונות שנזכרו כאן הן רק דרישות סף - ישנן ארבע תכונות נוספות הדרושות למנהיגים; ראו בחירות - שלב ב .
פירושים נוספים
יש שפירשו שהמילה "ידועים" משמעה "בעלי התכונות הידועות שנזכרו בספר שמות, בעצת יתרו למשה: "וכלל מעלות השופטים במלת וידועים , כי השופטים צריכים להיות אנשי חיל יראי אלוקים אנשי אמת שונאי בצע , כאשר אמר יתרו. ואלה היו ידועים לְשופטים מתחילה, כי היו הכל אומרים: ראוי זה להיות שופט" (רמב"ן) .
- אולם, התכונות הידועות הללו הן תכונות שכדי לזהות אותן דרושה רוח הקודש, כמו שנאמר שם "ואתה תחזה...", ולכן לא מסתבר שמשה יגיד לבני ישראל "הבו לכם אנשים" בעלי תכונות אלו.
פסוקים נוספים
- בפסוק המתאר את מינוי המנהיגים בפועל, נזכרו רק שתי תכונות: (דברים א טו): "וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם, אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים , וָאֶתֵּן אותם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם". ייתכן שמשה ויתר על תבונתם של המנהיגים, כי לא מצא אנשים שיהיו גם חכמים, גם נבונים וגם ידועים (רש"י על-פי ספרי; ראו בחזקוני) ; מכאן שהתבונה היא תכונה חשובה פחות משתי התכונות האחרות. אך ייתכן שהחכמה והתבונה נזכרו כאן יחד כי הן דומות: "הרי הוא אומר אנשים חכמים ונבונים - הרי בעלי חכמה אמור" (רמב"ם) .
- למנהיג האידיאלי יהיו כל שלוש התכונות שנזכרו כאן, ועוד: (ישעיהו יא ב): "וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה', רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה , רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'"
לעיון נוסף
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-10-22.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 2 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 2 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
ב
ש
דפים בקטגוריה "דברים א יג"
קטגוריה זו מכילה את 23 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 23 דפים.