קטגוריה:בראשית לח יב

תרגום

וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה

וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים

מאז שיהודה הסביר לתמר ששלה הוא צעיר מדי, אשת יהודה נפטרה, ויהודה גמר להתאבל על אשתו כי עברו ימים רבים. תמר המשיכה ללבוש בגדי אבלות והתנהגה כאלמנה בבית אביה.

וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה

אשתו של יהודה נפטרה, וכך יהודה נעשה אלמן, ללא אישה.
לא ברור איך אשת יהודה מתה, ואם זה היה פתאומי או אחרי מחלה ארוכה. בכל אופן זה לא היה בלידה של תינוק נוסף. ייתכן שמותם של שני בניה והכשלון של תמר להביא זרע מאונן קיצרו את חייה.
עכשו ליהודה היה רק בן אחד, שלה. יהודה היה כבן 42 כאשר יעקב ומשפחתו ירדו למצרים, כך שהוא היה חופשי לשאת אישה חדשה ולהביא ילדים נוספים.

וַיִּנָּחֶם

המילה מופיעה בספר בראשית מספר פעמים:

• "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ, לֵאמֹר, זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה" (בראשית ה כט).
• "וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ (בראשית ו ו).
• "וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ" (ביאור: בראשית כד סז).
• הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ" (ביאור:בראשית כז מב).
• " וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ, וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם" (ביאור:בראשית לז לה).
• "וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה; וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה"
• "וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם" (ביאור:בראשית נ כא).

הפרוש המקובל ל-"וַיִּנָּחֶם" הוא: נרגע, חדל להיות עצוב.
אולם, כתוב שאלוהים ניחם שהוא עשה את האדם (בראשית ו ו), כלומר אלוהים התחיל להיות עצוב.
לכן: פרוש המילה "וַיִּנָּחֶם" הוא: שינוי מצב רוח, לשנות דעה: אם היה טוב, אז לרע, ואם היה רע אז לטוב. אדם עצוב, משנה את דעתו לשמח, והוא נרגע, חדל מלהיות עצוב, מתחיל לחיות. אדם שהיה שמח ומרוצה, משנה את דעתו, מתחרט, ורוצה לפגוע באלו שהרגיזו אותו או פגעו בו.

וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה וַיַּעַל

יהודה אהב את אשתו, והיה נאמן לה. לא ברור מה הסימנים שרואים שיהודה ניחם על אשתו. הליכה לגז זה עניין של עסקים וכספים ולא מראה שיהודה נרגע מצערו.

"יֻחַם", גוף שלישי: גורם לריגוש מיני, מגרה (מילוג).
המילה '"יִּנָּחֶם"', בהשמטת ה'נ' הופכת ל-"יחם" - 'חם'. גם תוספת המילה "וַיַּעַל" רומזת למגע מיני. כלומר יהודה התחיל להיות מחומם, והתחיל להסתכל בחשק על נשים אחרות בדרכו לגזוז את צאנו בתמנתה, ככתוב: "וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה" (ביאור:בראשית לח טו). גם יצחק ניחם אחרי אימו, כאשר הוא התאהב ברבקה ונשא אותה, ככתוב: "וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ, וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ" (ביאור:בראשית כד סז).

תמר היתה חייבת לפעול מהר לפני שיהודה ישא אישה אחרת, ולא ירצה ללכת לזונה בצד הדרך, שתעלה לו גדי. לא ברור אם תמר הלכה מספר פעמים ועשתה את ההצגה שלה לפני כן, אבל בפעמים הקודמות יהודה לא שם לב אליה.

נוצר מצב אידיאלי לתמר

• תמר היא אלמנה בבית אביה ולפי חוקי חמורבי היא רשאית לבקש שחרור ולשאת איש כרצונה.
• יהודה הוא אלמן ורשאי להתחתן כרצונו.
• יהודה רוצה לקים יחסי מין לאחר זמן רב של המנעות.
• יהודה מסתובב בארץ ורואה נשים.
• עבר זמן רב וייתכן שיהודה שכח איך תמר נראית ואיך היא נשמעת.
• תמר מרגלת אחרי יהודה לדעת מה מצבו.
• תמר מבינה שלפי חוקי חמורבי היא זכאית לבקש שחרור מנשואיה, היא תחדל להיות כלתו של יהודה, ואז היא רשאית לבחור לה בעל כרצונה, והיא רשאית לבחור את יהודה.
• תמר יודעת שלפי חוק היבום הכנעני (דברים כה ה), כל איש מהמשפחה, שאינו זר, רשאי לייבם אותה. חוק הייבום מרשה לשכב בתוך המשפחה: עם אשת אח, בת,(לוט ובנותיו), אחיין, בנות צלופחד (במדבר לו יא) וכלה (יהודה)
• יהודה מאמין שתמר נעולה בבית אביה.
• תמר לא ניסתה לעשות דבר דומה עם שלה, כי שלה היה צעיר וחלש, ולא ברור איך הוא היה מגיב.