קטגוריה:בראשית יד י
נוסח המקרא
ועמק השדים בארת בארת חמר וינסו מלך סדם ועמרה ויפלו שמה והנשארים הרה נסו
וְעֵמֶק הַשִׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ.
וְעֵ֣מֶק הַשִּׂדִּ֗ים בֶּֽאֱרֹ֤ת בֶּאֱרֹת֙ חֵמָ֔ר וַיָּנֻ֛סוּ מֶֽלֶךְ־סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה וַיִּפְּלוּ־שָׁ֑מָּה וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים הֶ֥רָה נָּֽסוּ׃
וְ/עֵ֣מֶק הַ/שִׂדִּ֗ים בֶּֽאֱרֹ֤ת בֶּאֱרֹת֙ חֵמָ֔ר וַ/יָּנֻ֛סוּ מֶֽלֶךְ־סְדֹ֥ם וַ/עֲמֹרָ֖ה וַ/יִּפְּלוּ־שָׁ֑מָּ/ה וְ/הַ/נִּשְׁאָרִ֖ים הֶ֥רָ/ה נָּֽסוּ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּמֵישַׁר חַקְלַיָּא בֵּירָן בֵּירָן מַסְּקָן חֵימָרָא וַעֲרַקוּ מַלְכָּא דִּסְדוֹם וַעֲמוֹרָה וּנְפַלוּ תַּמָּן וּדְאִשְׁתְּאַרוּ לְטוּרָא עֲרַקוּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּמֵישַׁר פַרְדְסַיָא בֵּירִין בֵּירִין מַלְיָן חִימְרָן וַעֲרָקוּ מַלְכָּא דִסְדוֹם וַעֲמוֹרָה וּנְפָלוּ תַמָן וְדִשְׁתַּאֲרוּ לְטַוְורֵיהּ עָרָקוּ: |
| ירושלמי (קטעים): | וּמֵישַׁר פַרְדְסַיָא בֵּירְוָון בֵּירְוָון מַלְיָא חֵמָר: |
רש"י
"הרה נסו" - להר נסו הרה כמו להר כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה ויש חילוק בין הרה לההרה שה"א שבסוף התיבה עומדת במקום למ"ד שבראשה אבל (ס"א זו) אינה עומדת במקום למ"ד ונקודה (ס"א לנקוד) פת"ח תחתיה והרי הרה כמו להר או כמו אל הר ואינו מפרש לאיזה הר אלא שכל א' נס באשר מצא הר תחלה וכשהוא נותן ה"א בראשה לכתוב ההרה או המדברה פתרונו כמו אל ההר או כמו לההר (להר) ומשמע לאותו הר הידוע ומפורש בפרשה
מפרשי רש"י
[יז] שנוטלין אדמה משם לטיט של בנין. דאם לא כן "חמר" למה לי:
[יח] ומדרש אגדה כו'. דאם לא כן מאי נפקא מיניה אם היה בארות של טיט לבנין או למידי אחריני, אלא שהיה הטיט בהן וכו'. והקשה הרמב"ן דאין זה חיזוק לניסו של אברהם, כיון שיראו עובדי עבודה זרה שנעשה נס למלך סדום שהיה עובד עבודה זרה אדרבה - יחזיקו אמונתם, או שיאמרו בכל הניסים שהיו דרך כשפים, ותירץ הרמב"ן כי כאשר שב אברהם מהכות המלכים הביט בבור ההוא, כי חפץ להציל המלכים ולהשיב להם רכושם, ונעשה נס למלך סדום שיצא לקראתו, ונעשה הנס לכבוד אברהם, עד כאן לשונו. והרא"ם תירץ דעובדי עבודה זרה לא היו מאמינים כלל בניסים שהם חוץ מטבע של עולם, שהיו אומרים עולם כמנהגו נוהג (ראה ע"ז נד ע"ב), ואין כאן שנוי הטבע, ולא היו מאמינים בניסו של אברהם לפי שהוא יוצא חוץ לטבע, וכאשר ראו הנס נעשה שלא בטבע ובמנהגו של עולם - האמינו בניסים בכלל, ולא היה נס חיזוק על אמונת היחוד, אבל מה שמחזק אמונת היחוד זה היה מה שלא היה רוצה אברהם לעבוד אלילים, ועל ידי זה השליכו אותו לכבשן האש ונצל (ב"ר לח, יג), וזהו חיזוק לאמונת היחוד, כן פירש הרא"ם:
ואני אומר כיון שראו כי מלך סדום ועמורה היו חמשה מלכים, ונצחו אותם ד' מלכים, ואם כן הד' מלכים גבורים היו (רש"י פסוק ט), וכאשר רדף אברהם לבד אחריהם ונצח אותם, ידעו שהשם יתברך הוא שלוחם מלחמתו, והוא יתברך עמו ולא עם מלך סדום, שאם היה עם מלך סדום לא מסר אותם ביד שונאיהם, ולפיכך האמינו שכל מה שנעשה במלחמה הוא כי השם יתברך עם אברהם, ו"רצון יראיו יעשה" (תהלים קמ"ה, י"ט), וכאשר אברהם היה רוצה להציל המלכים הציל אותם, ואף זה שהיה בבור שחת, יצא בשביל שאברהם רדף להצילם. וכן אמר מלכי צדק "ברוך אברהם לאל עליון אשר מגן צריך וגו'" (ר' להלן יד, כ), היו מודים כי השם יתברך הוא שפעל זה, ולא תלו דבר הזה רק באברהם, וידעו כי בזכותו היה זה. ודבר הזה לא יתכן שלא היה מציל אותו מן אויבו בשעת מלחמה להגביר אותם על אויביהם, כמו שנתן כח לאברהם לרדוף אותם, ולהם לא עשה - עד שנפלו לבאר שחת ואחר כך יעשה לו נס בשינוי מנהגו של עולם, והקב"ה מושיע קודם שנפל, ולמה היה צריך לנס בחינם, ולפיכך אי אפשר לתלות הנס - אלא בזכות אברהם הוא ניצול:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
הֶרָה נָּסוּ – לְהַר נָסוּ. "הֶרָה" כְּמוֹ "לְהַר", כָּל תֵּיבָה שֶׁצְּרִיכָה לָמֶ"ד בִּתְחִלָּתָהּ הִטִּיל לָהּ הֵ"א בְּסוֹפָהּ. וְיֵשׁ חִלּוּק בֵּין "הֶרָה" לְ"הָהָרָה": שֶׁהֵ"א שֶׁבְּסוֹף הַתֵּיבָה עוֹמֶדֶת בִּמְקוֹם לָמֶ"ד שֶׁבְּרֹאשָׁהּ, אֲבָל אֵינָהּ עוֹמֶדֶת בִּמְקוֹם לָמֶ"ד וּנְקוּדָה פַּתָּח תַּחְתֶּיהָ. וַהֲרֵי "הֶרָה" כְּמוֹ "לְהַר" אוֹ כְּמוֹ "אֶל הַר", וְאֵינוֹ מְפָרֵשׁ לְאֵיזֶה הַר, אֶלָּא שֶׁכָּל אֶחָד נָס בַּאֲשֶׁר מָצָא הַר תְּחִלָּה. וּכְשֶׁהוּא נוֹתֵן הֵ"א בְרֹאשָׁהּ לִכְתּוֹב "הָהָרָה" אוֹ "הַמִּדְבָּרָה", פִּתְרוֹנוֹ כְּמוֹ "אֶל הָהָר" אוֹ כְּמוֹ "לְהָהָר", וּמַשְמַע לְאוֹתוֹ הָר הַיָּדוּעַ וּמְפוֹרָשׁ בַּפָּרָשָׁה.
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ויפלו שמה — ברצונם להמלט. וכן "ויפל על פניו" (במדבר טז ד):
הרה נסו — אל ההר נסו. והיא מלה זרה:רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וכתב הרמב"ן ז"ל ויש לתמוה כי בודאי האומות שלא היו מאמינים בנסו של אברהם בכבשן האש, בראותם נסו של מלך סדום לא יוסיפו אמונה בהקב"ה, אבל נסו של מלך סדום היה מחזק ידי עובדי ע"ז, כי מלך סדום עובד ע"ז היה, ואפילו למאמינים נסו של אברהם אבינו היה נותן בהם ספק.
אבל באור ענין המדרש הזה כי מלך סדום נצל בזכות אברהם, ונעשה לו נס שיצא לקראת אברהם לכבדו ולברכו, ואברהם בשובו הביט בבור ההוא כי חפץ להציל המלכים ולהשיב להם רכושם. והנה כוונת החכמים כי אם נעשה למלך סדום נס לכבוד אברהם, כ"ש שיש להאמין שיעשה נס לאברהם עצמו ולהצילו מכבשן האש ע"כ.
ובמדרש ועמק השדים שהיתה מניקה אותם כשדים לתינוק. הוא ים המלח שבעונם נעשה אותו העמק מים מלוחים, וכד"א (תהלים קז) ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ועמק השדים בארות בארות חמר, בירין בירין מסקן חמרא.
וינוסו מלך סדום ועמורה ויפלו שמה. רבי יהודה אומר: ויפלו שמה, אלו האוכלוסים; והנשארים הרה נסו, אלו המלכים. ר' נחמיה אומר: ויפלו שמה, אלו המלכים; והנשארים הרה נסו, האוכלוסין. על דעתיה דרבי יהודה ניחא, על דעתיה דרבי נחמיה לא ניחא! בשעה שירד אבינו אברהם לכבשן האש וניצול, יש מאומות העולם שהיו מאמינים, ויש מהם שלא היו מאמינים. כיון שירד מלך סדום לחמר וניצול, התחילו מאמינים לשעבר.רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
ועמק השדים וכו'. עד נוטלין מהם אדמה לטיט של בנין פי' דסבר רש"י דשדים לשון סיד כמו ושדת אותם בשיד הכתוב גם הוא בשי"ן. עוד יש לומר דיליף ליה מלשון חמר כמו שכתוב בענין דור הפלגה החמר היה להם לחמר לכך פי' כן:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יד י.
וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה
וְעֵמֶק הַשִׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר
מלכי ככר הירדן בחרו את עמק השדים כשדה המלחמה, והנה אנו שומעים שהמקום מלא בארות חמר.
מדובר בבורות בולענים, או בארות שנחפרו באדמה על מנת להוציא את החמר ששימש לבניית כדים, כלים ולבנים לבניה. ייתכן שערי הככר עסקו במכירת חמר איכותי, ולכן כדרלעמר כבש אותם.
וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה
לא נאמר שנערך קרב או שרבים נפלו במלחמה, אלא שכאשר מלכי ככר הירדן ראו את עוצמת כדרלעמר הם נסו.
המצב היה קשה לחמשת המלכים. לפי תורת המשחקים, במצב כזה, ברור למשתתפים שלאדם הראשון שיברח יש את מרבית הסיכויים להינצל, כי השאר ילחמו ויאטו את התקדמות האויב. אולם מכיוון שכל אחד חושב כך, הם כולם בורחים באותו הזמן ואף אחד לא נשאר כדי להאט את האויב.
המלכים הפקירו את הצבא, הערים, הנשים והילדים, וכך הם זכו בזמן להימלט להר בעוד שכדרלעמר התעסק עם השלל. הם לא התכוננו לרדוף אחרי כדרלעמר ולהציל את משפחותיהם.[1] הם שמרו על עצמם והאמינו שאחרי המלחמה כדרלעמר יחזור לארצו והם יקבלו את אדמתם ועירם בחזרה. נראה שלא היתה להם ברירה, כי אם הם היו מתים בקרב זה לא היה עוזר לאנשיהם.
רק "מֶלֶךְ סְדֹם ועֲַמֹרָה" מוזכרים, וגם בהמשך רק "כָּל רְכֻשׁ סְדֹם ועֲַמֹרָה" נלקחו. קשה לדעת מה קרה למלכים הנוספים ואם רכוש אַדְמָה, צְבֹיִים וצֹעַר גם נלקח. סביר להניח, שאם היה להם רכוש בעל ערך, כדרלעמר לקח גם אותו.
וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה - מי נפל?
- האם הם נפלו במלחמה או נפלו בבורות.
- האם זה מלך סדום ועמורה? לא ברור. לפחות מלך סדום נשאר בחיים ומדבר עם אברם לקבל חזרה את "הַנֶּפֶשׁ" (בראשית יד כא).
- לא ברור אם אלו שנפלו לבורות הומתו לאחר מכן על ידי כדרלעמר או אם הם נפצעו מהנפילה ומתו שם מחוסרי-יכולת לצאת. לא נאמר שהנשארים עזרו להם לצאת.
וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ
"הַנִּשְׁאָרִים" הם חיילים שלא נפלו בקרב או בבורות. לא נראה שהמלכים העבירו לפני הקרב או בזמן הבריחה את משפחותיהם או את אנשי העיר להרים.
כלומר היתה בריחת בהלה ללא קרב, אנשי הככר נפלו בבורות, ומי שהצליח לצאת מהבור או לברוח, רץ להר. אנשי העיר: הנשים, הזקנים והילדים, לא ניסו לברוח להר.
מאוחר יותר, גם לוט יברח להר כאשר אלוהים יבוא להפוך את סדום
הערות שוליים
- ^ גם דוד בכה אבל לא רצה לרדוף אחרי העמלקים, ככתוב: "וַתֵּצֶר לְדָוִד מְאֹד, כִּי אָמְרוּ הָעָם לְסָקְלוֹ" (שמואל א ל ו)
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית יד י"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.