קטגוריה:בראשית ד כ

<< | ספר בראשית • פרק ד' • פסוק כ' | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב:

ותלד עדה את יבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה

המהדורה המנוקדת:

וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה.

המהדורה המוטעמת:

וַתֵּ֥לֶד עָדָ֖ה אֶת־יָבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י יֹשֵׁ֥ב אֹ֖הֶל וּמִקְנֶֽה׃

המהדורה הדקדוקית:

וַ/תֵּ֥לֶד עָדָ֖ה אֶת־יָבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י יֹשֵׁ֥ב אֹ֖הֶל וּ/מִקְנֶֽה׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וִילֵידַת עָדָה יָת יָבָל הוּא הֲוָה רִבְּהוֹן דְּיָתְבֵי מַשְׁכְּנִין וּמָרֵי בְּעִיר׃
אונקלוס (דפוס):	וִילֵידַת עָדָה יַת יָבָל הוּא הֲוָה רַבְּהוֹן [כָּל] דְּיַתְבֵי מַשְׁכְּנִין וּמָרֵי בְעִיר׃
ירושלמי (יונתן):	וִילֵידַת עָדָה יַת יָבָל הוּא הֲוָה רַב בְּהוֹן דְכָל יַתְבֵי מַשְׁכְּנִין וּמָארֵי בְּעִיר:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"אבי יושב אהל ומקנה" - הוא היה הראשון לרועי בהמות במדברות ויושב אהלים חדש כאן וחדש כאן בשביל מרעה צאנו וכשכלה המרעה במקום זה הולך ותוקע אהלו במקום אחר ומדרש אגדה בונה בתים לעבודת כוכבים כמה דאת אמר (יחזקאל ח) סמל הקנאה המקנה וכן ואחיו תופש כנור ועוגב לזמר לעבודת כוכבים

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[כג] הוא היה הראשון. דאין לומר כמשמעו שהיה הוא אביהם של כל יושב אוהל ומקנה, דלא שייך שהיה אביהם של כל יושב אוהל ומקנה, דודאי מלאכה חשובה היא, וכל העולם עושים זה, אף אותן שאינם זרעו, אלא הוא היה הראשון. ומה שכתב 'יושב חדש כאן כו מפני כי בפחות מחדש לא נקרא ישיבה, וכאן כתיב "יושב אוהל ומקנה" צריך לפרש חודש, וכמו שיתבאר לקמן בפרשת לך לך (יב, ט, אות כ) אצל "הלוך ונסוע הנגבה":

[כד] בונה בתים לע"ז וכו'. אף על גב דכאן כתיב "המקנה" בה"א, האלף וה"א מתחלפים שהם אותיות אהו"י, שדרך אלו אותיות להתחלף. והרא"ם פירש כי אפשר בספריהם נכתב "המקנה" באל"ף. גם מה שכתב המ' בחיריק, ומ' של "מקנא" בשוא - אין קפידא בזה, כך פירש הרא"ם. ואין אתה צריך לזה, כי חילוק יש בין "מקנא" המ' בחיריק ובין "מקנא" בשוא, כי כאשר המ' בשוא הוא תואר השם למי שמקנא, והוא שם התואר, אבל "מקנא" המ' בחיריק הוא שם דבר של קנאה, והמ' נוסף, כמו "משפט":

אבל אני אומר לך דרך החכמים בפירושיהם ובדרשותיהם, והוא כלל גדול לכל הדרשות שהם על דרך זה, וכבר גילה לך רש"י (לעיל ג, טו) כי דרך הכתוב לכתוב לשון נופל על לשון, והנה גם חכמים מודים שפשט הכתוב "יושב אוהל ומקנה" כמשמעו, אבל דקדקו הם מלשון הכתוב, שהיה ראוי לכתוב 'הוא היה אבי כל רועי צאן' כדכתיב תמיד בכל המקומות, ולמה כתב לשון כזה "הוא היה אבי יושב אוהל ומקנה", אלא מפני שהוא לשון נופל על לשון דודאי רועי מקנה שלו לא היו אלא לעבודה זרה, כי העבודה זרה שהיה עובד היה במרעה מקנה וזה מענין עבודתם, והיו כל מעשיו ברועי מקנה לעבודה זרה, ולפיכך כתב לך "יושב אוהל ומקנה" לשון נופל על לשון, כי זה "המקנה" היה 'מקנא', והשתא אתי שפיר, ואין צריך לצאת חוץ מן הפירוש. וכן אמרו חכמים ז"ל (יבמות דף כד.) בכל התורה אין המקרא יוצא מידי פשוטו, והכי נמי פשוטו קיים, אלא הדרש כמו שאמרנו לך. ודבר זה הוא שורש גדול ומפתח גדול להבין מדרשי חכמים שהם בנויים על פשט המאמר:

ומכל מקום כאן נוכל לפרש שפיר בלאו הכי אף על גב שהמ' בחיריק - יהיה שם דבר, ונקרא העבודה זרה "מקנה" על שם שהיא מקנא, כמו שיקרא האבן "מכשול" (ישעיהו ח', י"ד), על שם שהוא מכשיל, ויהיה פירושו שהיה אבי כל יושב אוהלים לעבודה זרה שהיא הקנאה, על שם שהיא מקנא:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה – הוּא הָיָה הָרִאשׁוֹן לְרוֹעֵי בְּהֵמוֹת בַּמִּדְבָּרוֹת, יוֹשֵׁב אֹהָלִים חֹדֶשׁ כַּאן וְחֹדֶשׁ כַּאן בִּשְׁבִיל מִרְעֵה צֹאנוֹ. וּכְשֶׁכָּלֶה הַמִּרְעֶה בְּמָקוֹם זֶה, הוֹלֵךְ וְתוֹקֵעַ אָהֳלוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (בראשית רבה כג,ג): בּוֹנֶה בָתִּים לַעֲבוֹדָה זָרָה, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (יחזקאל ח,ג): "סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמִּקְנֶה". וְכֵן אָחִיו תּוֹפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב – לְזַמֵּר לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.

רשב"ם

עריכה

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק •

ישב אהל ומקנה: רועה צאן:

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •

ופירוש אבי — ראשון, וכמוהו 'אב', גם 'אביב'. ולעולם לא יסמך כי אם ביו"ד, ואחיו 'אח':

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(כ) "ותלד עדה". מספר שע"י בני למך נתחדש המסחר והמלאכות. שיבל היה אבי יושב אהל ומקנה. שהתחילו להשתמש בבע"ח בעבור צמרם וחלבם, או אפשר התחילו לאכול מבשרן הגם שנאסר להם. וממנו למדו לעשות אוהלים לרעות המקנה ועשו מקנה וקנין בהם עד שהתחיל אצלם הקנין והמסחר, והענין של שלי ושלך, וידוע שהמסחר י"ל שורש גדול בקורות האדם, ומזה התחיל אסיפת העושר וכל שכיות החמדה אשר עבורם עברו בני אדם איים וימים רחוקים, לפ"ז הוא לקח לחלקו הנהר הראשון מהארבעה נהרות אשר שם הזהב והבדולח ואבן השוהם:

ילקוט שמעוני

עריכה

• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •

[עריכה]

יושב אהל ומקנה. לשעבר היו מקנין להקב"ה במטמונים; חזרו להיות מקנין אותו בפרהסיא. הדא הוא דכתיב: "שם מושב סמל הקנאה המקנה".

פרשנות מודרנית:

ביאור ויקי

עריכה

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ד כ.

אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה

אֹהֶל וּמִקְנֶה

יבל היה דור שישי מקין ושת. בהנחה שכל דור הוליד בנית ובנות, לפחות שלוש בנות, וחוץ מהבל אף אחד לא מת, כי הם חיו כ900 שנים, אז היו בערך 8,000 זוגות.

הבל כבר היה רועה צאן, ככתוב: "וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן" (ביאור:בראשית ד ב), אולם יבל התעסק ב"מִקְנֶה" - כלומר יבל לא רק גידל את הצאן, הוא גם מכר וקנה. אנשים הפסיקו להיות רק רועי צאן ועובדי אדמה, ונוצרו מקצועות שונים, וכך אנשים קנו צאן ובקר לשחיטה. זה מראה שנוצר שוק, מכירה פובבית, ומסחר חליפין. נוצרה תעשית בשר, צמר, חלב, גבינה, עורות, ועוד.

גם המילה "אֹהֶל" מרמזת שהתפתחה תעשיה של צמר לאריגת יריעות בד לאהל, או שעיבדו את העורות כדי ליצור את הכיסוי של האוהל על המוטות. אהל היה מבנה קל להקמה ונשיאה, וכך אנשים נשאו איתם את ביתם בצורה חופשית ונוחה.

יבל גם עזב את עיר חנוך שהקים קין, והתחיל לנדוד עם צאנו כאשר הוא גר באוהל. הארץ היתה רחבה ופתוחה. אנשים התחילו להתפזר ולמצוא לעצמם מקומות מחיה חדשים.