קטגוריה:בראשית ג יח
נוסח המקרא
וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה
וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה.
וְק֥וֹץ וְדַרְדַּ֖ר תַּצְמִ֣יחַֽ לָ֑ךְ וְאָכַלְתָּ֖ אֶת־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶֽה׃
וְ/ק֥וֹץ וְ/דַרְדַּ֖ר תַּצְמִ֣יחַֽ לָ֑/ךְ וְ/אָכַלְתָּ֖ אֶת־עֵ֥שֶׂב הַ/שָּׂדֶֽה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְכוּבִּין וְאָטְדִין תְּצַמַּח לָךְ וְתֵיכוֹל יָת עִסְבָּא דְּחַקְלָא׃ |
| אונקלוס (דפוס): | וְכוּבִּין וְאַטְדִין תַּצְמַח לָךְ וְתֵיכוֹל יַת עִסְבָּא דְּחַקְלָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְכוּבִין וְאַטְדִין תִּצְמַח וְתַרְבֵּי בְּדִילָךְ וְתֵיכוֹל יַת עִשְבָּא דְעַל אַפֵּי בְּרָא עָנֵי אָדָם וְאָמַר בְּבָעוּ רַחֲמִין מִן קֳדָמָךְ יְיָ דְלָא נִתְחַשֵׁב כִּבְּעִירָא דְנֵיכוֹל עִיסְבָּא דְאַפֵּי בְּרָא נֵיקוּם כְּעַן וְנִלְעֵי בְּלֵיעוּת יְדַיי וְנֵיכוֹל מָזוֹן מִן מְזוֹנָא דְאַרְעָא וּבְכֵן יִתְאַפְרֵשׁ כְּעַן קָדָמָךְ בֵּין בְּנֵי אֵינָשָׁא וּבֵין בְּנֵי בְּעִירָא: |
| ירושלמי (קטעים): | וְכוּבִין וְדַרְדַרִין תַּרְבֵּי לָךְ וְתֵיכוּל יַת עִשְבָּא דִבְאַפֵּי בְּרָא עָנֵי אָדָם וַאֲמַר בְּבָעוּ בְּרַחֲמִין מִן קֳדָמָךְ יְיָ לָא נִתְחַשֵׁב קֳדָמָךְ מִן בְּעִירָא לְמֵיכַל יַת עִישְבָּא דִבְאַפֵּי בְּרָא נֵיקוֹם כְּעַן וְנִלְעֵי מִלֵאוֹת יְדַיי וְנֵיכוֹל מָזוֹן מִן פֵּירֵי אַרְעָא וּבִכְדֵין יֶהֱוֵי מִפְרַשׁ קֳדָמָךְ בֵּין אֱנָשָׁא וּבֵין בְּעִירָא: |
רש"י
"ואכלת את עשב השדה" - ומה קללה היא זו והלא בברכה נאמר לו הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו' אלא מה אמור כאן בראש הענין ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה ואחר העצבון וקוץ ודרדר תצמיח לך כשתזרענה קטניות או ירקות גנה היא תצמיח לך קוצים ודרדרים ושאר עשבי שדה ועל כרחך תאכלם
מפרשי רש"י
[לא] קונדס ועכבית. פירש בערוך (ערך עכביות) מיני ירקות מרים הם, וצריך לתקנן. ומה שאמר ש'נאכלים על ידי תקון' מפני שכתיב "ואכלת את עשב הארץ", אם כן הם ראויים לאכילה (כ"ה ברא"ם):
[לב] ועל כרחך תאכלם. פירוש דכאן "ואכלת עשב הארץ" קללה, והקללה היא דעל כרחך צריך אתה לאכול עשב האדמה כגון קונדס ועכבית ושאר עשב השדה, ולא שאר ירקות, דאם לא כן מה בא לומר בזה:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְאָכַלְתָּ אֵת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה – וּמַה קְלָלָה הִיא זוֹ? וַהֲלֹא בַּבְּרָכָה נֶאֱמַר לוֹ (לעיל א,כט): "הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זוֹרֵעַ זֶרַע..."? אֶלָּא מָה אָמוּר כָּאן בְּרֹאשׁ הָעִנְיָן: "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה", וְאַחַר הָעִצָּבוֹן "וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ" – כְּשֶׁתִּזְרָעֶנָּה קִטְנִית אוֹ יַרְקוֹת גִּנָּה, הִיא תַצְמִיחַ לְךָ קוֹצִים וְדַרְדַּרִים וּשְׁאָר עִשְׂבֵי שָׂדֶה, וְעַל כָּרְחֲךָ תֹּאכְלֵם.
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
וטעם בעצבון — לפתח ולשדד ולזרוע. עוד רעה חולה, שיצמח קוץ בתוך התבואה.
וטעם את עשב השדה — הוא הלחם, כי בגן עדן, חיותו מפרי העץ:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
אמר ריש לקיש, בשעה שאמר לו הקב"ה לאדם הראשון: וקוץ ודרדר תצמיח לך, זלגו עיניו דמעות, אמר לפניו: רבונו של עולם, אני וחמורי נאכל באבוס אחד? כיון שאמר לו: "בזעת אפיך תאכל לחם" (פסוק יט), נתקררה דעתו. אמר ריש לקיש: אשרינו אם עמדנו בראשונה, ואכתי לא פלטינן מינה, דקא אכלינן עשבא דדברא:
וקוץ, זה קונדס. ודרדר, זו עכביות. ואית דמחלפן, שהיא עשויה דרין דרין. ואכלת את עשב השדה. אלו זכית, הייתי מעלה לך מכל אילני גן עדן; עכשיו קוץ ודרדר תצמיח לך. אלו זכית היית נוטל עשבים מתוך גן עדן וטועם בהן טעם כל מעדנים שבעולם; עכשיו ואכלת את עשב השדה. על דורות הללו הוא אומר, שאדם משליף שדהו ואוכלה עד שהוא עשב. כיון ששמע אדם הראשון כן, הזיעו פניו, אמר: מה אני נקשר לאבוס כבהמה? אמר ליה הקב"ה: הואיל והזיעו פניך, תאכל לחם. [אמר רבי לוי,] נוח היה לו לאדם אילו עמד בקללתו הראשונה (בזעת אפיך תאכל לחם):בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ג יח.
וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה
אלוהים הודיע לאדם את העתיד:
וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ
בגן עדן צמחו עצים יפים והכל היה נפלא.
בעתיד הקרוב אדם יצא מהגן ויצטרך לעבוד למחיתו. העבודה תהיה קשה, והשדות יצמיחו קוץ ודרדר.
כמובן זה לא יותר גרוע ממה שצומח עכשו במקומות לא מעובדים. יש קוצים, ויש פרחים. חיות הבר אוכלות מהצומח מהאדמה. החיות נשלחו מגן עדן למרות שהן לא חטאו. פשוט מקומם של בני האדם והחיות הוא מחוץ לגן עדן.
אלוהים מזהיר את האדם ומספק לו מידע מה יקרה אם הוא יתעצל ולא יעבוד. אלוהים אומר לאדם שהוא יודע שזה יהיה קשה, אבל האדם לא יכול לחזור לגן עדן, ולא יעזור לו לבכות ליד השער, כי אלוהים לא יקשיב לו. חובתו של האדם לעבוד, להאבק בקוצים, לזרוע שדות, ולאכל מפרי האדמה.
וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה
אלוהים מודעי שעשב יצמח בשדות. עשב טוב למאכל של בני אדם וחיות. בני אדם יהיו רשאים לביית את החיות, להשתמש בהם לעבודות השדה ולמחיה.
למעשה אלוהים התחיל ללמד את האדם להיות חקלאי, והבטיח לו אוכל מהשדה. וכך בניו של אדם גדלו. קין נעשה איש שדה, והבל נעשה רועה צאן.
עונשם של הנחש, האישה והאיש
- אלוהים קבע את עונשם של האישה והנחש: "וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ: הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב" (ביאור:בראשית ג טו)
- אלוהים קבע את עונשו של האדם: "וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ, וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה."
קימת הקבלה בין העונשים. הנחש מכיש כהגנה עצמית, ואנו פוגעים בו כהגנה עצמית. כך גם עשב השדה ילחם בנו ויגדל קוצים כהגנה עצמית, ואנו נצרך להתגבר על הקוצים כדי להנות מפרי האדמה. אלוהים העניש אותנו להיות חלק מהטבע ולהלחם בשאר היצורים והצמחים שרוצים לחיות ולהצליח לשמר את מקומם ביצירתו של אלוהים.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית ג יח"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.