המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"כי יש לכסף מוצא" - גם זה טעם אחר לדברו הראשון שאמר בצדקתי החזקתי כי למה אהיה רשע אם בשביל כסף וזהב לכל יש מוצא וסוף אבל החכמה מאין תבוא זה סוף הפרשה היא יקרה מכל על כן כל ימי נתתי לבי עליה ללמוד
"ומקום" - יש לזהב שמשם יזוקו ויתכו אותו
"יזוקו" - ענין יציקה כמו יזוקו מטר לאידו (לקמן לו)
מצודת דוד
"כי יש לכסף מוצא" - הוסיף לאמת דבריו שאף אם מקרה אחד לצדיק ולרשע עכ"ז יש לאחוז בצדק כי הנה לכסף יש מקום מוצא וכ"כ יש מקום לזהב אשר הוא נצוק משם והמה מקומות מן האדמה
"כי יש", כל הדברים היקרים במציאות ונכבדים בעיני בני אדם והם נעלמים ונסתרים, כמו מיני המתכיות שבני אדם יחפשו אותם מפני צרכם לתשמיש האדם כמו הנחשת והברזל, או שהם אוצרים אותם לכבוד ולתפארת כמו הכסף והזהב, על כולם חקרו בני אדם ודרשו ומצאו את מקומם היכן הם נמצאים, ויש כמה תחבולות טבעיות ומלאכתיות שעל ידם יגלה מצפוניהם במעמקי הארץ ובסתרי הרים, "הכסף י"ל מוצא" ומקור שמשם ילקחוהו, ויש "מקום לזהב" שמשם "יזוקו" אותו מן החול והעפר שהוא מעורב במו:
ביאור המילות
"מוצא". מקום שמשם יוצא, כמו מוצאי מים, ומוצא הסוסים, "יזקו", הזיקוק הוא יותר מן הצירוף (כמ"ש מלאכי ג' ג'):
