כמו שאנחנו לא זוכרים את הדורות הראשונים, כך הדורות הבאים לא יזכרו אותנו

(קהלת א יא): "אֵין זִכְרוֹן לָרִאשֹׁנִים; וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ, לֹא יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן עִם שֶׁיִּהְיוּ לָאַחֲרֹנָה"

- אנחנו חושבים בטעות שיש חדש, כי אין זכרון של כל מה שהיה לדורות הראשונים;   וגם לדורות האחרונים שיהיו אחרינו לא יהיה זיכרון עם הדורות שיהיו אחריהם.

דקויות

הפסוק ממשיך את הפסוק הקודם: "אלא שאין זכרון לראשונים, לכך דומה להיות חדש;   וגם לאחרונים שיהיו לאחרינו, לא יהיה להם זכרון בדורות שיהיו לאחרונה להם" ( רש"י ) .

בפסוק יש שני אחרונים: הדור הבא אחרינו, והדור שיבוא אחריהם. שניהם נקראים אחרון, כי בלשון התנ"ך אחרון הוא לא דווקא זה שנמצא בסוף .