432
אדריאנוס בעלותו למלוכה
מאי אחוי לך עמא דאהדרינהו וכו׳ אמר ליה לההוא מינא מאי אחוית ליה וכו' ומאי אחוי לך לא ידענא וכו'.
ובמס׳ בכורות ד' ח׳:
״אמר ליה קיסר לר׳ יהושע בן חנניה נחש לכמה מיעבר ומוליד אמר ליה לשב שני וכו׳״.
ובמס׳ חולין ד׳ נ"ט:
״אמר ליה קיסר לר׳ יהושע בן חנניה אלקיכם כארי׳ מתיל דכתיב ארי׳ שאג מי לא ירא מאי רבותא וכו׳ אמר ליה וכו׳״(ו).
ואם כי לפנינו נתקצרו הדברים ויחסר העוקץ אשר הי׳ טמון בהם, נוכל לדעת זה מהמאמר הכללי הבא על זה, בחגיגה ד׳ ה׳:
״כי קא ניחא נפשיה דר׳ יהושע בן חנניה אמרו ליה רבנן מאי תיהוי עלן ממינים אמר להם אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתס".
וגם דבר בנין בית המקדש היו הם אשר הלשינו לפני הקיסר, ובידיעותיהם בעניני בני ישראל השיאו לו איך לחזור מדבריו ״אי ישנון מאתריה או יוספון עליה חמש אמין או יבצרון וכו'״ ובני ישראל ידעו היטב כי זה אינו כי אם תואנה וגם אם יתרצו על זה לא יהי׳ מזה דבר.
ובהיות באמת המלשינות בעיקרה לא על בנין בית המקדש בפרט כי אם על הרמת קרן היהודים בכלל ובנין ירושלם בפרט, כמו שתפסו שם במדרש בראשית ס"ד את דבר המלשינות בלשון הכתובים בעזרא:
״אזלין וכו׳ ואמרין ידיע ליהוא למלכא דהדין קרתא מרדתא תתבנא ושוריא ישתכללון מנדה בלו והלך לא יתנון״.
ועל כן נתבטל אז כל הדבר לגמרי, לא לבד בנין המקדש וירושלים, כי אם גם כל הרמת קרן היהודים בכלל.
אבל בכל זה הנה הארת הפנים של הקיסר ברגע ההוא לא נתבטלה לגמרי, והדברים לא יכלו להתהפך ברגע אחת מאור כללי גדול יותר מאד לחשך כללי של וימש חשך.
כי על כן נסו בני ישראל לעשות עתה לכל הפחות את אשר עשו אחר החרבן לאסוף נצוצי האור יחד למקום אחד, ולהשתדל להשיב ולקומם מקום אחד ללב האומה.
וביראם לעשות זה בארץ יהודה משוש תפארתם החליטו לעשות זה באושא בהגליל.
אשר גם בלא זה מאז לא יכלו עמוד עוד בלוד באו כל ראשי זקני הדור להגליל ככל אשר כבר נתבאר, ונשוב לבאר כל זה בכל הדברים לפנינו.
הערה (ו): ובבראשית רבה י"ג (ד׳ ט"ו) וקה"ר פ״א (ד׳ ק"י) אשר הוזכרו שם ר׳ אליעזר ור׳ יהושע עם אדריאנוס ברומי ט"ס נפל שם בשם הקיסר כי בהיות אדריאנוס ברומי כבר מימים רבים נפטר ר׳ אליעזר, וגם כבר ימים רבים לפני מותו לא ישב יחד עם חכמי הדור ואין צריך לאמר שלא נסע עמהם.
