398
המעשים במצרים בסוף ימי טראיאנוס
״פראגעמענט אחד מונח בלווער הפריזי ושייך אליו גם חתיכה קטנה המונחת בלאנדאן, ונראים הדברים על התקוממות היהודים (!) בימי טראיאנוס. הדברים שם יש להם תואר פרטיכל מאשר הקיסר עצמו דיבר עם שלוחי היהודים והאלכסנדרים, הפארמעל Kalaao "lovdaioiqיבוא שם שני פעמים II, 1 וגם III, 16 אבל נראים הדברים כי לא רק שלוחי היהודים דברו עם הקיסר (כמו שהחליט ווילקען) כי אם גם מלאכי היהודים וגם מלאכי האלכסנדריים (כאשר הוכיח ריינאך וגם ווילקען שם והסכים עמו). הדברים שם יותחלו מזה כי איש אחד Theonשמו יקרא עדיקט של לופוס אשר פקד בתור שחוק להביא את מלך הטהעאטער, והשמות טהעאן ולופוס יבואו גם בהפראגמענט מלאנדאן, ואחרי אשר ההתקוממות בימי טראיאן היתה בהימים אשר לופוס הי׳ הנציב במצרים, נראים הדברים שהכונה ללופוס זה, נם הדבר מוכח כי ידובר בזה מזמן טראיאן כי יזכיר שם I, 13 את המלחמה בדאציען, ולפי זה הי׳ מלך הטהעאטער מלך היהודים (!) בהמרידה, וכפי אשר נראה משם הי׳ טהעאן איש אלכסנדריא אשר יצדיק בפני הקיסר את מעשי האלכסנדריים נגד היהודים, ויצדיק אותם בזה כי עשו כן מפני שהנציב בעצמו פקד על זה, יתר החקירות בהמשפט הזה אי אפשר להכיר מתיך הפראגמענטען ונראה משם כי אחד מהאלכסנדריים נחרץ עליו משפט מות, כי האיש פרלוס אשר יאמר בסוף, כי אחרי אשר מחר ימות ירצה לאמר האמת בלא כל פחד, הנהו בודאי מהאלכסנדריים וכו', ואחרי אשר יבוא שם גם שם אנטונינוס, אבל לא לשם הקיסר, רצה ריינאך לאמר וכו׳ אבל אחר זה חזר בו והחליט כי המשפט הזה לא הי' על ידי טראיאנוס עצמו כי אם על ידי אדריאנוס אשר מלך אחריו, ויכול להיות שהדבר כן כדברי ריינאך, אבל אין הדבר מוכרח לאמר כן וכו׳, ויכול להיות כי המשפט הזה הי׳ באנטוניא אחרי שוב טראיאנוס מבבל בשנת 117כן הוא דעת ווילקען, אבל גם אפשר שכן הדבר כדברי ריינאך שהי׳ זה בראשית ימי אדריאנוס״.
וכדבר פלא הוא על כל החוקרים החדשים כי לא ראו ולא הרגישו אשר הדברים האלה אינם איזה פרט בנוגע למעשי הימים ההם, כי אם נוגעים אל כל עיקר הדבר עצמו, אשר יהפכום מן הקצה אל הקצה.
ולא נרצה לדבר עתה על זה אם הי׳ המשפט הזה בסוף ימי טראיאנוס על ידי הקיסר הזה או בראשית ימי אדריאנוס על ידי אדריאנוס.
העיקר הוא כי נראה בזה ארבעה דברים כוללים:
א) ראשונה נראה כי היהודים הקריבו משפטם ודינם נגד האלכסנדיים, אם באנטוכיא לפני טראיאנוס בשובו מבבל או לפני אדריאנוס בהיותו בראשית ימי ממשלתו באלכסנדריא עצמה.
ב) והננו רואים כי האלכסנדריים הם היו הנדונים והם נתנו דין וחשבון על מעשיהם ולא היהודים.
ותהי להיפך כי היהודים הם היו התובעים מבקשי משפטם מאת הקיסר. ג) והננו רואים כי גם ההצטדקות של היונים האלכסנדרונים לא היתה להכחיש כל דבר אשמתם וכי היהודים הם האשמים בדבר,
