370
בריחתם לארץ הגליל
ולא יוכל להיות ספק שר' יהודה יביא ראי' מהוראת רבותיו שהיו שם
באמת בזמן שאחר זה ככל אשר יבואר עוד.
ועם בית הנשיאים בא אז להגליל גם ר׳ אלעזר בר' צדוק אשר כידוע (ויבואר לפנינו) הי׳ הוא ואביו הממונים בבית הנשיא עד שגם הם ביערו שם החמץ (עי׳ פסחים מ"ט) והי' זה מוטל עליהם שם.
והערנו על זה במקום הזה מפני כי מזה גם נוכל לצמצם את זמן המאורעות האלה.
כי לפנינו בימי "שלפי השמד" יבואר לנו כי אך בטעות חשבו החוקרים החדשים מתוך פלפולו של הסדר הדורות כי היו שם שני ר' אלעזר בר׳ צדוק ובאמת לא הי' שם כי אם אחד.
ור׳ אלעזר בר' צדוק חי ערך תשעים וחמש שנה, ובבוא השיירא הראשונה מבבל עם ר׳ נתן הבבלי לחזק עמודי המתיבתא, ואשר עמהם הי׳ גם אייבו אבוה דרב אחיו הגדול של ר׳ חייא, הי׳ ר׳ אלעזר בר׳ צדוק עדין חי, ושם יבואר לנו כל זה לכל פרטיו.
ובסוכה ד׳ מ"ד בא בגמ':
״אמר אייבו הוה קאימנא קמיה דר' אלעזר בר׳ צדוק אתא לקמיה ההוא גברא אמר ליה קרייתא אית לי כרמיא אית לי זיתא אית לי ואתו בני קרייתא ומקשקשין בכרמיא ואוכלין בזיתיא אריך או לא אריך אמר ליה לא אריך הוה קא שביק ליה ואזל אמר כדו הויתי דיירי בארעא הדא ארבעים שנין ולא חמיתי בר אינש מהלך בארחן דתקנן כדין הדר אתא ואמר ליה וכו'״.
והדברים האלה יבארו ויצמצמו לנו את כל דבר המעשים הכוללים בימים ההם.
ולפנינו יבואר כי גם אחרי מות אדריאנוס לא נתבטלו עוד לא השמד ולא הרדיפות ונמשכו גם איזה שנים בימי אנטונינוס פיוס עד ערך שנת ע"ד—ע"ה אחר החרבן.
ועל כן הנה שתים שלש שנים אחר שלפי השמד דהיינו בערך ע״ח אחר החרבן הי׳ ערך כארבעים שנה מאז ברחו מלוד לארץ הגליל.
והן דברי ר׳ אלעזר בר׳ צדוק ״כדו הויתי דיירי בארעא הדא ארבעים שנין״.
וגליל נחשבה לאנשי ארץ יהודה כארץ אחרת, כמו שהוא גם לשון המשנה בשביעית פרק ט׳ משנה ב' "שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל״.
וכן הוא גם לשון המשנה בכתובות פרק י"ג משנה י׳ ״שלש ארצות לנשואין יהודה ועבר הירדן והגליל״.
וכן גם במס׳ בבא בתרא פ"ג משנה ב׳ ״שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל".
וזה הוא גם לשונו של ר׳ אלעזר בר׳ צדוק והדברים ברורים.
ומזה הננו יודעים כי זמן בריחתם מלוד לארץ הגליל הי׳ בערך שנת שמנה ושלשים אחר החרבן.
ומות רבן גמליאל בערך ארבע או חמש ושלשים אחר החרבן.
