סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור
לא
וכל זה אינו ענין לעבודת הקרבנות ומעשי המקדש ,אבל הי׳ קשור ואחוז שם עם כל קשר אחדות העם והפקוח הגדול אשר יצא משם על כל צרכי הצבור בכללו.
ועי׳ במס׳ נדרים ד׳ מ"ו: (פ"ה מ"ה) הריני עליך חרם המודר אסור ,הרי את עלי חרם הנודר אסור, הריני עליך ואת עלי וכו׳ והכותב חלקו לנשיא (אז הם מותרין להשתמש) וכו׳ ר׳ יהודה אומר אין אנשי גליל צריכין לכתוב שכבר כתבו אבותיהם על ידיהם. וכל הדברים האלה היו החוטים והגידים הגדולים אשר קשרו וארגו יחד את כל העם עם הנשיאות והבית דין הגדול במקדש. ועי׳ ירושלמי מעשר שני ספ"ה דאמר ר׳ יוסי בשם ר׳ תנחום בר חייא ר' חזקיהר' אלעזר בי ר׳ יוסי ר׳ תנחום בר חייא בשם ר׳ יהושע בן לוי בראשונה הי׳ מעשר נעשה לשלשה חלקים שליש למכירי כהונה ולויה ושליש לאוצר ושליש לעניים ולחבירים שהיו בירושלים. אמר ר׳ יוסי בי ר׳ בון מן דהוה סליק למדין בירושלים עד דתלת איגרין הוה יהיב מדידיה מכאן ואילך משל אוצר וכו׳.
ומן דהוה סלק למדין בירושלים, היינו למדין לפני בית דין הגדול, כי בתי דינין סתם היו בכל עיר ועיר.
וכל זה הי׳ כן מן הימים הראשונים כי בירושלמי מעשר שני שם נאמר שזה נשתנה מימי יוחנן כהן גדול ואילך, וכל זה הי׳ שם אצל הבית דין הגדול במקדש.
וענינים רבים עוד שהי' יוצא מהם בשם הנשיא לכל קהל הגולה, גם לבד ארץ ישראל, ובארץ ישראל עצמה כמו כל הדברים שהוזכרו יחד בהברייתא במס׳ סנהדרין ד׳ י״א:
"מעשה ברבן גמליאל (הזקן) שהי׳ יושב על גב מעלה בהר הבית ,והי׳ יוחנן סופר הלז עומד לפניו ושלש אגרות חתוכות לפניו מונחות אמר לו טול אגרתא חדא וכתוב לאחנא בני גלילאה עילאה ולאחנא בני גלילאה תתאה שלומכון יסגא מהודעין אנחנא לכון דזמן ביעורא מטא לאפרושי מעשרא ממעטנא דזיתא וטול אגרתא חדא וכתוב לאחנא בני דרומא שלומכון יסגא מהודעין אנחנא לכון דזמן ביעורא מטא לאפרושי מעשרא מעומרי שיבליא וטול איגרתא חדא וכתוב לאחנא בני גלוותא בבבל ולאחנא דבמדי ולשאר כל גלוותא דישראל שלומכון יסגא לעלם מהודעין אנחנא לכון דגוזליא וכו׳ וזמנא דאביבא לא מטא ושפרא מילתא באנפיי ובאנפי חביריי ואוסיפית על שתא דא יומין תלתין."
והנה כתב אגרת אחת "לאחנא בני גלילאה עילאה ולאחנא בני נלילאה תתאה", וכן אגרתא חדא לבבל ומדי ולשאר גלוותא דישראל, היינו הארצות הסמוכות, ובהכרח שהאגרות הכוללות מהנשיא באו למקום מיוחד ומשם שלחו דבריהם לכל מקום ומקום בשם הנשיא והסנהדרין.
וגם זה לא עשה רבן גמליאל בביתו כי אם בבית המקדש ועל גב מעלה בהר הבית.
שכל ההנהגה הכוללת היתה קשורה עם המקדש ומשם יצאה לכל המקומות.