אלכסנדר ינאי וממשלת הצדוקים
רמא
"ולמנסך (ניסוך המים) אומרים לו הגבה ידך שפעם אחת נסך אחד על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן.״ רק שבמשנה בצדקתם הגדולה וביושר לבבם כסו קלון בית החשמונאים, ולא פרסמו שם ינאי מפורש.
והנה מתוך דברי יאזעפוס עצמו הדבר יוצא כי לפני המעשה הזאת בבית המקדש ,לא הי׳ שם לא מרד ולא קשר עליו ,ולא דבר נגדו ,וכל הדבר בא רק כאשר קרב אל המזבח כדברי יאזעפוס ,וכדברי המשנה כי עשה אז שחוק וקלסה מדיני ישראל ,וינסך על רגליו להכעיס את העם תמרורים בבזותו את העבודה על המזבח בפומבי.
והוא עצמו והצדוקים עמו ידעו מראש כי אי אפשר שיחשו העם למראה מעשים כאלה ,ויכינו את בני הנכר להומם ולאבדם.
ודבר זה קראו הצדוקים ויאזעפוס עמהם מרד ,ואף שמדבריו עצמו יוצא כי לפני אשר קרב אל המזבח לא עשו לו העם דבר ,ואל המקדש באו רק עם אתרוגיהם ,בכל זה יתחיל דבריו לאמר: "נחזור לדברי אלכסנדר ינאי כי הנה העם מרדו בו והתקוממו ננדו.״ ובמלחמת היהודים יעשה עוד יותר ויאמר:
"אחרי אשר כבש את כל הערים האלה פרץ נגדו מרד מהיהודים בימי חחג, כמו שהוא תמיד אשר המרידות יבואו בימי ההגים".
ושם גם לא יזכיר דבר כי כל המעשה הי' אשר בקרבו אל המזבח לעשות זר מעשהו זרקו עליו באתרוגיהם.
והמעשה הזאת אשר באה על ידי אשר ינאי רצה להכעיסם תמרורים ,עד שגם הכין לזה חיל בני הנכר ,הנה גם אם אלף פעמים יקראו לזה הצדוקים מרד דבר אין לזה עם מרידה החושבת דרכה ,ובאה מתוך מחשבה תחלה ,וקשר אנשים יחד.
הדבר בא פתאום ,ומתוך התרגשות של רגע ההיא ,רגע של בהלה ומהומה. העם העומדים בעזרה לעבודה ולקדושה ,ועינם ולבם אל טהרת המקדש וקדושת העבודה ,וחדות ד׳ מעוזם ביום החג ,התרגשו מאד למראה מבהילה ומוזרה כזו אשר עוד לא היתה כזאת בישראל.
"חג הסוכות יבדל בזה מכל יתר מועדי קדש ,כי גם לבד עיקר דבר החג עצמו ,הי׳ גם לימי שמחת הלאום וימי שמחתם בכלל ,עד שאמרו במשנה (סוכה פ"ה מ"א) "כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו".
כי על כן עשו אז גם החשמונאים את ימי שימושם על המזבח, וגם יונתן אחי יהודה המכבי לבש בגדי כהן גדול במועד חג הסוכות (מכביים א׳ סי׳ י׳ כ״א).
גם אנטיגנוס אחי אריסטובלוס בן יוחנן הורקנוס בא משדה המלחמה ברוב פאר והדר וכל תרועת שמחה למועד חג הסוכות (יאזעפוס אלטטי׳ .(XIII, 11, 1 גם בתחלת ימי הורדוס כאשר נעשה לכהן גדול אריסטובלוס אחי מרים, לבש בגדי כהן גדול תחלה רק במועד חג הסוכות בתוך שמחת כל העם ואז נתקנא בו הורדוס בשמשו שם בפומבי בתוך שמחת העם כלו וגמר בלבו להמיתו (יאזעפוס אלטטי׳ .(XV, 3, 3
