עבודת הקדש (גבאי)/חלק ג/פרק סה
הרב המורה ז"ל פרק כ"ו ח"א אמר כבר ידעת אמרתם הכוללת למיני הפירוש כלם התלויים בזה הענין, והוא אמרם דברה תורה כלשון בני אדם ענין זה, כי כל מה שאיפשר לבני אדם כלם הבנתו וציורו בתחלת מחשבה הוא אשר ראוי לבורא יתברך, ולזה יתואר בתארים מורים על הגשמות, להורות עליו שהוא יתברך נמצא כי לא ישיגו ההמון בתחלת מחשבה מציאות כי אם לגשם בלבד, ומה שאינו גשם נמצא אצלם עד כאן, וזה שוה למה שיתנצלו בו עושי הצלמים יאמרו כי זה ראוי לדעת ההמון הרב אשר לא יציירו מציאות אלוה אם לא יראו צורת אדם לנגדם (יעבדוה, וחלילה שיהיה זה דעת התורה כי היא כלה עדות על מציאות אלוה, כי התחילה בעדותו באמרה בראשית ברא אלהים הרי העידה על מציאות קדמון מחדש, ומזה נקראת עדות יי' נאמנה שהיא עדות על מציאות שם זה, והנה הנסים והנפלאות כנגד מנהגו של עולם אשר ראינו בעינינו במצרים ועל הים קיימו עדות זה. והדבור הראשון מדברות לדעת הרב יעיד על מציאות האל, ועל זה תסוב התורה במצותיה ואזהרותיה, והתינוקות בבית רבן אין עסקם כי אם במציאות האל ומורים עליו באצבעותיהם, ולמה תתיר אחר זה לתארו בתארים המורים על הגשמות להורות עליו שהוא נמצא והיא כלה תעיד עליו בזולת שם תואר, אבל הדברים האלה הם מכלל סתרי התורה אשר אי איפשר להולמם בדרך הסברה וההקש השכלי, כי אם בחכמה המקובלת מן הנביאים עד משה ע"ה מסיני:
וכבר התבאר בדברינו הקודמים כי האדם הקטן התחתון נעשה ונתקן בדמות האדם הגדול העליון שהוא כולל כל הכחות הנכללים בשם הגדול הנקרא במשל האדם היושב על הכסא, והתבאר עוד כי במציאות אמתתו יש דברים ועניינים פנימיים דקים רוחניים בתכלית והם פרקי המרכבה, אשר מהם מתפשט האור והשפע לקיום הנמצא הזה העושה בדמותו, והם נקראים ידים רגלים עינים אזנים, לא שמהות יד כמהות יד או תבנית יד כתבנית יד חלילה, שהרי כתיב ואל מי תדמיון אל וגומר, ואין בינו ובינינו דמיון כלל מצד העצם והתבנית כמו שהתבאר במה שקדם:
ואמנם נתקן ועושה בדמות זה להורות שאם יזכה לטהר אחד מאיבריו ולהשלימו במצות התלויות בו יהיה האבר ההוא כדמיון מרכבה וכסא כבוד לדבר ההוא העליון הפנימי הנקרא בשם זה, אם עין עין, אם יד יד, אם רגל רגל, וכן שאר האיברים:
ויש לחכמי האמת סימן לזה אמרו אבר מחזיק אבר, כי האדם השלם המשלים עצמו לקונו המתוקן במעשיו ובתורתו וטהרת איבריו, הנה משלים ומתקן ומעמיד את כל איבריו לדמות בנין האדם הגדול אשר הוא מתוקן בדמותו כי הנה כל אבר שבו השלימו במצות המיוחדות אליו והרי הוא כדמות האבר ההוא אשר נתקן בדמותו ולהורות שצריך האדם להעמיד בנין איבריו לדמות הבנין העליון, לזה תארה התורה ידים ורגלים עינים אזנים למקום ברוך הוא, כדי שישלים האדם ידיו ויתקנם בדרך שידמו ידים לידים, וכן שאר איבריו ובזה ישמור האדם צלמו ודמותו לדמות העליון, ובהשלימו כל איבריו בשלמות המצות, הנה נעשה מרכבה וכסא כבוד אל הדמות העליון:
ועל זה אמרו ז"ל, האבות הן הן המרכבה, כי הנה אברהם זכה להיות מרכבה אל הימין סוד מדת החסד, לפי שפעל פעולותיה וטהר וקדש עצמו ושמר דמותו ועשה יד ימינו כתרומה שהיא קדש, ולזה רמז באמרו הרימותי ידי אל יי' אל עליון, וגלה לנו באחד מאיבריו להקיש אל שאר חלקיו שהרי הוסיף לו ה"א על שמו להשלים איבריו, להורות שכלם היו טהורים וקדושים, ולזה נעשה מרכבה למדת החסד כי השלים מצותה והלך בדרכיה ועל זה הדרך זכה יצחק למדת הפחד ונעשה מרכבה אליה, וכן יעקב למדת האמת, ודוד המלך ע"ה הנהיג מלכותו כראוי שהרי כתוב בו ויעש דוד שם, שם ודאי ולזה זכה להיות רגל רביעי במרכבה, ומי שהשלים דמותו ועל הדרך שכתבתי הנה זה יעלה למעלת הנבואה ויפשיט הצורה החמרית וילבש הצורה הרוחנית אשר תקן והשלים, ואז יתנבא והצורה ההיא היא צורת אדם אשר תקנו והשלימו בסוד וביד הנביאים אדמה אדם ה' סוד אדם היושב על הכסא סוד ה"א אחרונה. ובבראשית רבה פרשה כ"ז אמר רבי יודן גדול כחן של נביאים שמדמים צורה ליוצרה, שנאמר ואשמע קול אדם בין אולי אמר רבי יהודה בר' סימון אית לן קריא אהרן דמחוור יתר מן דין, שנאמר ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה עד כאן, והוא סוד מה שכתבנו, כי הנביאים מתקנים ומשלימים בנינם לבנין האדם הגדול ומעמידים סוד הדמות על מכונו, והוא סוד שמדמים הצורה שלהם ליוצרה בשלמות מעשיהם, ולזה יזכו למעלת הנבואה הנשפעת מן הצורה ההיא אשר השלימו, ולזה ישיגוה כדמות צורתם שהיא צורת אדם, להודיע שזו לעומת זו מתוקנת ושלמה, ולפי שדמוי הצורה ליוצרה דבר גדול וגבורה רבה להגביר השכל על החמר מי ומי אשר יוכל על זה, לזה אמר גדול כחן ובפסוק שהביא רבי יודן אין הענין מבואר שיש לומר קול אדם ולא אדם ועוד שלא אמר וארא ועוד שאדם הנזכר בכתוב מן העלולים הנפרדים כי לא עלה דניאל למעלת הנבואה, לזה הביא רבי יהודה פסוק ממנו יתבאר הענין יותר, ובחלק הד' פרק כ"א יבא עוד מזה בסייעתא דשמיא, כל זה השלמות יגיע אל השלם השומר דמותו ומטהר ומקדש איבריו המתוקנים בדמות איברי המרכבה והרי אלו בדמות אלו, ולתת מקום לזה התקון ולהשרישנו בו להיותו צורך גדול בשלמות עליון ותחתון זכרה התורה עינים ורגלים אזנים ידים במקום ברוך הוא, כדי להלהיב לבות בני אדם לקדש ידיהם ורגליהם עיניהם ואזניהם במצות, כדי לדמות אלו לאלו עד שיזכו להדבק ולהתקשר יחד, והרי הם כמין במינו שאינו חוצץ, והוא הדבקות שנאמר עליו ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום, הנה דמוי אבר אל אבר גורם הדבקות והדבקות סבת החיים. וזה שעור מה שרציתי לעבוד בו בזה הפרק: