ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קכט ב
"וְנָבְקָה רוּחַ מִצְרַיִם" (ישעיהו יט, ג), "וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם" (בראשית יא, ז) – משפטם נָסֵבָּה, נָבֵלָּה, נָבֵקָּה. ויש אומרם שהם שרש אחר שפ"איהם נו"ן בפלס וְנָפְלָה. ויתכן "וְנָבְלָה" מבנין הִפְעִיל והנו"ן כנו"ן "נֵרְדָה".
הדרך השלישית לגזרת פָּעוֹל – "וְכֵן נָגֹזּוּ וְעָבָר" (נחום א, יב), "וְנָגֹלּוּ כַסֵּפֶר הַשָּׁמָיִם" (ישעיהו לד, ד), "וְנָקֹטּוּ בִּפְנֵיהֶם" (יחזקאל ו, ט). היחיד מהם – נָגוֹל, נָגוֹז, נָקוֹט. נְתַמּוֹתָ. נְתַמּוֹתִי – "וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת" (ש"ב ו, כב). נָתֹמּוּ בחולם. ובא מוקל – "וְנִחֲלוּ מְקַדְשֵׁיהֶם" (יחזקאל ז, כד), משפטו וְנִחַלּוּ בדגש. וכן "וְנִחַלְתְּ בָּךְ" (יחזקאל כב, טז) – משפטו נְחַלּוֹת. נְתַמֹּתֶם. נְתַמֹּנוּ; ובא בשורק – "שָׁדוֹד נְשַׁדֻּנוּ" (מיכה ב, ד). והחכם רבי יהודה כתב כי הנו"ן והו"ו סימני הפועלים, ופירושו נָשְׁדוּ מִמֶּנּוּ, כמו "בָּנַי יְצָאֻנִי" (ירמיהו י, כ) – יָצְאוּ מִמֶּנִּי. נָתַמָּה. נְתַמּוֹת. ובא מוקל – "מַה נֵּחַנְתְּ בְּבֹא לָךְ חֲבָלִים" (ירמיהו כב, כג). ובא בדרך תשלומו, שהיה בתשלומו נֵחְנַנְתְּ, וצרי הנו"ן תשלום הדגש, כי פעמים יבא נח תמורת דגש. ומן נִחַל. נִחַת שהנו"ן בחירק יאמר על דרך הקלות, כמו "וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי" (תהלים יח, לה), כי יאמר על זה הדרך נִחֲתוּ. נִחֲתֶם. נִחַתְנוּ. ויאמר על דרך הדגוש – נְחַתּוֹתֶם. נְחַתּוֹנוּ. נְחַתּוֹתֶן.
הבינונים – נָתַם. נְתַמִּים. נְתַמָּה. נְתַמּוֹת. "וּבָם אֲנַחְנוּ נְמַקִּים" (יחזקאל לג, י), "וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה" (יחזקאל לו, לד) בפתח, ובחירק – "כִּי הָיְתָה נְסִבָּה מֵעִם הָאֱלֹהִים" (דה"ב י, טו).
המקור – הִתֹּם בחולם, או בצרי – "כְּהִמֵּס דּוֹנַג" (תהלים סח, ג).
העתידים – הצווי – הִגֹּז, הִגֹּל, הִתֹּם בחולם, או בפתח – הִגַּזּוּ, הִתַּמּוּ מלעיל. "הִבָּרוּ נֹשְׂאֵי כְּלֵי יְיָ" (ישעיהו נב, יא). והנִפְעַל מנחי הלמ"ד מלרע – "לַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ" (ישעיהו מט, ט).
אית"ן – אֶתֹּם. יִתֹּם – "וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ" (יחזקאל מז, יב), "וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא" (בראשית מז, יח). ובא בשורק תחת חולם – "תִּתֻּם חֶלְאָתָהּ" (יחזקאל כד, יא). ולגזרת פְּעַל – "אֲשֶׁר לֹא יִמַּד" (הושע ב, א), "וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם" (זכריה יד, יב),