ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קכד ב

<< · ספר מכלול (רד"ק) · לפי דפים · קכד ב · >>

כמו שכתבנו בשלמים. נֶחְבָּאָה או נֶחְבֵּאת. נֶחְבָּאוֹת – כלם בהראות למ"ד-הפעל בקריאה. אבל בנַחְבֵּאת נחה להקל על האל"ף, כי היה משפטה בהראות – נֶחְבַּאַת בפלס נִשְׁכַּחַת, או נֶחְבֶּאֶת בפלס "נִשְׁבֶּרֶת מִיַּמִּים" (יחזקאל כז, לד). והפעל הנוסף – הֶחְבִּיא. הֶחְבֵּאתָ. הֶחְבֵּאתִי. הֶחְבִּיאוּ. הֶחְבֵּאתֶם. הֶחְבֵּאנוּ. הֶחְבִּיאָה. הֶחְבֵּאת. הֶחְבֵּאתֶן. "כִּי הֶחְבִּיאָה" (יהושע ו, כה), "בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי" (ישעיהו מט, ב). ובאה מלת "הֶחְבְּאַתָה" (יהושע ו, יז) בשני סימני נקבה, כמו שכתבנו ב"תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף" (דברים לג, טז). וכן בשמות – "יְשׁוּעָתָה" (יונה ב, י), "עֶזְרָתָה" (תהלים מד, כז). ושם כתבנו טעם הכפל. ובהאריך התנועות במלת "הֶחְבְּאַתָה" מפני הכפל שבה תנועת הבי"ת לשוא להקל, כי משפטה בחירק כמנהג בעלי האל"ף. ואל"ף "הֶחְבְּאַתָה" בפתח, והמסורת עליו: לית כותיה. ונקדו האל"ף בפתח כמו שהיה עם התי"ו בחסרון הה"א הֶחְבָּאַת, מפני נח נראה שאחר האל"ף.^[1]

חטא – תאמר חָטָאתָ. חָטָאתִי. חָטְאוּ. חֲטָאתֶם. חָטָאנוּ. חָטְאָה. חָטָאת. חֲטָאתֶן. והבינונים – חוֹטֵא. חוֹטְאִים. חוֹטְאִים. חוֹטְאָה או חוֹטֵאת. חוֹטְאוֹת. ובא {{צ|חוטאים ליי כתוב על דרך בעלי האל"ף ונקרא כדרך בעלי הה"א, כי האל"ף נחה.^[2] ובא "מֵחֲטוֹ לִי" (בראשית כ, ו) בו"ו תמורת האל"ף למ"ד-הפעל. ונאמר כי "וְחָטָאת עַמֶּךָ" (שמות ה, טז) כמו וְחָטְאָה, והומרה הה"א בתי"ו והונחה האל"ף ובא במשקל "וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה" (ויקרא כה, כא). ובבנין הפעיל ממנו – "אֲשֶׁר הֱחֱטִי אֶת יִשְׂרָאֵל בָּהּ הָלָךְ" ד"אַךְ לֹא סָרוּ" (מ"ב יג, ו) חסר האל"ף למ"ד-הפעל. וכן "לְמַעַן הַחֲטִי אֶת יְהוּדָה" (ירמיהו לב, לה), וכן "אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה" (בראשית לא, לט).

והפִּעֵל הדגוש בבעלי האל"ף בצרי ברוב, כמו "וְחִטֵּא אֶת הַבַּיִת" (ויקרא יד, נב), "מִלֵּא אֹתָם" (שמות לה, לה), "מִלֵּא צִיּוֹן" (ישעיהו לג, ה), "אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו" (במדבר כה, יג), "וְכִי נִשֵּׂא מַמְלַכְתּוֹ" (ש"ב ה, יב). ובאו בקמץ כדרך בעלי הה"א – "נִשָּׂא אֶת שְׁלֹמה בַּעֲצֵי אֲרָזִים" (מ"א ט, יא), "אִם נִשֵּׂאת נִשָּׂא לָנוּ" (ש"ב יט, מג), "דִּכָּא לָאָרֶץ חַיָּתִי" (תהלים קמג, ג), "מִלָּא כְרֵשׂוֹ" (ירמיהו נא, לד). ורבי יעקב בן אלעזר כתב "מִלֵּא כְרֵשׂוֹ" בצרי. אבל אנחנו מצאנוהו בקמץ בכל הספרים

נימוקי רבי אליהו בחור

1. בכל הבנין החי"ת בשוא פשוט ולא בחטף-פתח, וזה בעבור הדגש שבב' כמבואר בפרק שירה.
2. וכן ב"קֹרִאים אֶל יְיָ" (תהלים צט, ו) ה"א נחה.