ספר חסידים/תקכב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ספר חסידים תקכב
מפרשים: פירוש קדמון ברית עולם

מעשה בחסיד אחד שהלך אחיו למקום אחר וכששב אמר לאחיו במקום שהייתי שם אמרו עליך שאתה עושה הרבה מעשים טובים ואינך עושה כך וכך אמר החסיד לאחיו מה שלא עשיתי כך וכך כי אם קודם שאני מתחיל לעשות חסידות הרגילות מה שאין אחרים עושים אני חושב אם אוכל לעשותו אז אני מתחיל פן יהיה חלול ה' בדבר וזה הדבר קשה לי לעשות ממעשה אחר שאומרים שאני עושה וכשאדם מת ואומרים כך וכך עשה נפרעים ממנו שלא עשה על כן אדחיק את עצמי לעשותו כגון שאומר שלאחר שהיה משמש מטתו שהיה טובל קודם שיתפלל או תשע קבין מים היה שופך עליו. וכן שוחט ובודק אני בעצמי ומעיין אחר המנקר הבשר ולא הייתי מאמין לאחרים אבל שאר דברים שתלוי בעושר ובעניות כשהייתי יכול עשיתי. כגון שלא הייתי מניח לשפחה או לאותם שהיו עוסקים במאכלי לתפוש הנר של חלב פן יטפטף על המאכל אלא בנר של שמן או של שעוה. וכשבאתי לידי עוני לא יכולתי לעשות זה אינו חילול ה' כי אמרתי עני אני ואנוס. יהללך זר ולא פיך אדם שנקרא אביו רבינו כגון רבינו יעקב ושם בנו ראובן אל יחתום כך ראובן בן רבינו יעקב כי אם ראובן ואפי' כמשה רבינו לא יחתום את שמו אני פלוני בן רבינו פלוני הקדוש או החסיד שנאמר (משלי כז ב) יהללך זר ולא פיך נכרי ואל שפתיך ואף בחתימת שמו. ויהללו בשערים מעשיה ולא היא. ואל ישבח הוא בעצמו לא את אביו ולא את אמו שנאמר (שיר השירים ו ט) ראוה בנות ויאשרוה: