ספר הבחור/מאמר א/עיקר ג

<< · ספר הבחור · מאמר א · עיקר ג · >>

העקר השלישי

בביאור שלש השמות המונחים לשלש אותיות השרשיות, ובביאור גדר הפעלים השלמים ושאינן שלמים

א

עד הנה דברתי על הגזרות והבנינים ופעולותיהם בכלל, ועתה אדבר עליהם בפרט. וקודם כל דבר צריך שתדע, כי לכל פעל לשון העברי, בין שהוא מהשלמים או משאינן שלמים, יש לו שלש אותיות שרשיות. וכבר הסכימו המדקדקים לשקול כל שרש על משקל פעל, וקראו לאות ראשון של כל שרש פ"א, ולשנית עי"ן, ולשלישית למ"ד. וכל שרש שתחסר או תנוח בו אחת משלש אותיותיו השרשיות קראו לו חסרי פ"א, או נחי פ"א, או עי"ן, או למ"ד. ובמאמר שני בעקר ששי בסימן ו אבאר ההפרש שבין החסרים ובין הנחים.

ב

לכן זכור נא, בכל מקום שתמצא כתוב פ"א-הפעל או עי"ן-הפעל או למ"ד-הפעל בפעלים או בשמות, רוצה לומר: אות ראשונה או שנייה או שלישית. ועוד אדבר מזה במשקלי השמות בתחילת מאמר שלישי.

ג

ודע כי כל פעל הנקרא מגזרת השלמים, הוא אשר אין בו אחת מאותיות אהו"י, וגם אין בו נו"ן בראש, וגם אין שתי אותיות אחרונות דומות, כי אז לא תחסר אחת משלש אותיות השרשיות לעולם, לכך נקרא שלם. ופעל שיש בו נו"ן בראש נקרא מגזרת החסרים, כאשר יתבאר בגזרתו. ופעל שיש בו אחת מאותיות אהו"י, ההוא נקרא מגזרת הנחים. והנני אבאר דרך חנייתם.

ד

האל"ף תנוח בראש או בסוף הפעלים, כמו מן אכל תאמר אוֹכַל יֹאכַל תֹּאכַל; ובסוף, כמו קָרָא קָרָאתָ וכולי. אבל באמצע לא תנוח, כמו שאג, שאל ודומיהם.

הה"א לא תנוח רק בסוף הפעל, כמו גלה, עשה ודומיהם. ובראש ובאמצע לא תנוח, כמו הרג, בהל ודומיהם.

הוי"ו לא תנוח רק באמצע, כמו קום שוב ודומיהם, אבל בראש או בסוף לא נמצא וי"ו שרשית.

היו"ד לא תנוח רק בראש, כמו מן ידע נאמר אֵדַע, יֵדַע, אֵשֵׁב, יֵשֵׁב – הצירי מורה על היו"ד. ובאמצע לא תבא יו"ד נחה בפעלים לפי דעת קצת, ובסוף לא תבא שרשית לעולם לפי דעת הכל.

ה

ופעל שיש בו שתי אותיות שרשיות דומות בסוף נקרא מגזרת הכפולים, כמו סבב, תמם. ומעטים נמצאים שתהיינה שתי אותיות הראשונות דומות, והם הולכים על דרך השלמים. כמו מן דדה נאמר "אֶדַּדֶּה" (ישעיהו לח, טו), ומן ששה – "וְשִׁשִּׁיתֶם הָאֵיפָה" (יחזקאל מה, יג); וכמעט אין עוד בפעלים. ויותר נמצאים בשמות, כמו "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב" (במדבר כד, יז), "וּמָשׁוֹחַ בַּשָּׁשַׁר" (ירמיהו כב, יד), "בְּבָבַת עֵינוֹ" (זכריה ב, יב) ודומיהם מעטים.

ו

ופעלים שיהיו בהם הפ"א והלמ"ד דומות אין גם אחד בשלמים. ומלת "יְעַלְעוּ דַם" (איוב לט, ל) אין שרשו עלע, כאשר אבאר בספר ההרכבה. אבל בשרשים שאינן שלמים נמצא היה ונתן וזולתם מעטים, ויותר נמצאים בשמות, ובפרט עם השי"ן, כמו שמש, שרש, שלש.