נחמיאש על משלי ד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | נחמיאש על משליפרק ד' • פסוק ג' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • כב • כג • כד • כה • כו • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


משלי ד', ג':

כִּֽי־בֵ֭ן הָיִ֣יתִי לְאָבִ֑י
  רַ֥ךְ וְ֝יָחִ֗יד לִפְנֵ֥י אִמִּֽי׃


כי בן הייתי לאבי רך ויחיד לבני אמי — במדרש: כי בן הייתי לאבי – זה שלמה, שנאמר בו (דברי הימים א יז יג): "אני אהיה [לו] לאב והוא יהיה לי לבן". לבני אמי – לבני אומתי ישראל, שנאמר (ישעיהו נא ד): "ולאומי אלי האזינו".

ועל דרך הפשט, אם שלמה הוא האומר כן, טעמו על עצמו, כי בן הייתי לאבי רך ויחיד לבני אמי, שאף על פי שהיו להם בנים אחרים, מרוב אהבתם אותי הייתי חשוב בעיניהם כיחיד, ואפילו הכי היו מלמדים אותי מוסר ולא היו חומלים עלי. והלא הוא האומר על עצמו (משלי לא א): "דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו".

ואולי אמר שלמה כן על שם חכם המרגיל תלמידיו ללמוד תורה, ואומר: אל תקשה בעיניכם ההתחלות, כי נם אני הייתי כמותכם, ובן הייתי לאבי רך ויחיד לבני אמי, ולולי שהתחלתי ועמלתי וטרחתי לא הייתי [מגיע] למעלת החכמה; גם אתם עשו כן ותהיו חכמים אחרי היותכם תלמידים.

במסרה: "לבני אמי" – שני סבירין "לבני" וקרי "לפני": דין, "לפני אפרים ובנימן ומנשה" (תהלים פ ג):