קטגוריה:משלי כב כה

דקויות

תאלף

"ומה שאמר: פן "תאלף" ארחותיו, ולא אמר פן "תלמד", לרמוז אל ריבוי הנזיקין שהכעסן עלול ליפול בהם... מלשון אֶלֶף ממש, שהוא המספר הגדול של הארחות הרעות הבאות מן הכעס, והכתוב אומר: יפול מצדך אלף, והם האלף מזיקין של השמאל ששולטים על הכעסן והוא נופל בידם, ונהפוך הוא אל הסבלן, שהם לבסוף נופלים תחתיו והוא שולט עליהם" (רמ"ד ואלי).

הקבלות

3. קירבה אל בעל-אף (כעסן) היא מוקש - היא מכשילה את האדם וגורמת לו ללמוד מדרכיו של אותו בעל-אף. מוקש במשמעות דומה נזכר פעמים רבות בתורה:

• (שמות כג לג): "לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ"
• (שמות לד יב): "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ"
• (דברים ז טז): "וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תחוס עֵינְךָ עֲלֵיהֶם וְלֹא תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ"
• (יהושע כג יג): "יָדוֹעַ תֵּדְעוּ כִּי לֹא יוֹסִיף ה' אֱלֹהֵיכֶם לְהוֹרִישׁ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וּלְשֹׁטֵט בְּצִדֵּיכֶם וְלִצְנִנִים בְּעֵינֵיכֶם עַד אֲבָדְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם ה' אֱלֹהֵיכֶם"
• (שופטים ב ג): "וְגַם אָמַרְתִּי לֹא אֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְצִדִּים וֵאלֹהֵיהֶם יִהְיוּ לָכֶם לְמוֹקֵשׁ"

בכל הפסוקים הללו, המוקש הוא הקירבה אל עובדי האלילים - המכשילה את בני ישראל וגורמת להם ללמוד מדרכיהם. מכאן, שספר משלי משווה בין כעס לבין עבודת אלילים. גם הביטוי בעל-אף רומז לשמו של האליל בעל. מכאן רמז לדברי חכמי התלמוד: "כל הכועס - כאילו עובד עבודה זרה" (בבלי שבת קה:).