קטגוריה:משלי י כט

דקויות

מהי דרך ה'?

1. יש מפרשים שדרך ה' היא הדרך שה' קבע לנו ללכת בה. לפי זה, הפסוק מתאר את השכר של מי שהולך בדרך ה' ואת העונש של מי שאינו הולך בדרך ה' (מצודת דוד); ואפשר גם לפרש: מעוז - אומץ וגבורה - יש רק לתם דרך ה' - רק למי שהולך בתמימות בדרך ה'; ומחיתה - שבירה נפשית ופחד - יש לפועלי אוון; כך העיד דוד על עצמו, (שמואל ב כב כד): "וָאֶהְיֶה תָמִים לוֹ, וָאֶשְׁתַּמְּרָה מֵעֲוֹנִי... הָאֵל מָעוּזִּי חָיִל, וַיַּתֵּר תָּמִים דרכו[דַּרְכִּי]" (ע"פ גליה).

- לפי פירושים אלה, הפסוק מלמד על התועלת שמביאה ההליכה בדרך ה', אבל אי-אפשר ללמוד מתוך הפסוק מהי דרך ה'.

2. ולענ"ד דרך ה' היא מנהגו של ה', האופן שבו ה' מנהל את העולם: "מידות השם יתברך - מעוז לתום, כי אם כשל כוח התום - ה' עוזו ומעוזו" (הרב יונה גירונדי). דרכו של ה' היא לעזור ולהגן על התמימים, ולהיות מחיתה (שבירה) לפועלי אוון.

ולמה זה חשוב לנו? כי לפי התורה, יש מצוה ללכת בדרכי ה': אנחנו צריכים לחקות את ה', להגן על התמימים ולשבור את הרשעים. לקנות "פצצות חכמות", המאפשרות פגיעה מדוייקת ברשעים ואינן מזיקות לסובבים אותם.

---

בתלמוד בבלי (גיטין נו:) מסופר על רבן יוחנן בן זכאי, שהצליח לברוח מירושלים הנצורה והגיע לפני אספסיאנוס המצביא הרומאי: "אמר אספסיינוס לריב"ז: אילו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה - לא היו שוברין את החבית בשביל הדרקון?", והנמשל: ירושלים מלאה בריונים טרוריסטים, ולכן אני חייב להחריב אותה. "אישתיק", ריב"ז לא מצא תשובה, וכביכול הודה שחייבים להחריב את ירושלים. "קרי עליה רב יוסף, ואיתימא רבי עקיבא: "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל". איבעי למימר ליה: שקלינן צבתא ושקלינן ליה לדרקון וחביתא שבקינן לה", כלומר, האמת היא שלא חייבים להשמיד את החבית, אפשר להשתמש ב'צבת' - באמצעים טכנולוגיים מתוחכמים - על מנת לבצע סיכול ממוקד של הבריונים, ולא להחריב את העיר כולה.

הקבלות

הביטוי דרך ה' נזכר בדברי ה' בפרשת סדום ועמורה, בראשית יח17-21: " "וַה' אָמָר: הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה? וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו. וַיֹּאמֶר ה': זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד. אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה".

מדברי ה' בפרשה זו ניתן ללמוד על כמה עקרונות שמאפיינים את דרך ה':

א. מצד אחד - להילחם ברשעים ולכלות אותם מן העולם: הכצעקתה הבאה אליי - עשו כלה!

ב. ומצד שני - לפני שמתחילים במלחמה, לרדת ולראות שאכן כולם רשעים, לא להסתמך רק על שמועות ודעות קדומות: ארדה נא ואראה - הכצעקתה; אם יש שם לפחות עשרה צדיקים - לוותר על הכילוי, (בראשית יח לב): "וַיֹּאמֶר 'לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה'"; ואם יש פחות מעשרה צדיקים - להציל אותם לפני שמשמידים את העיר.

שני העקרונות הללו נזכרים גם בפסוק שלנו: ה' הוא מעוז לתום (מגן על התמימים), ומחיתה לפועלי אוון (שובר את הרשעים).

הביטוי "מחיתה לפועלי אוון" נמצא גם ב(משלי כא טו): "שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן"*. הפסוק שלנו מדבר על דרכו של ה' - המגן על התמימים ושובר את פועלי הרע; והפסוק בפרק כא מדבר על דרכו של צדיק בשר ודם, ההולך בדרכו של ה' - שמח לעשות משפט צדק ולשבור את פועלי הרע.