קטגוריה:משלי יב יא
נוסח המקרא
עבד אדמתו ישבע לחם ומרדף ריקים חסר לב
עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר לֵב.
עֹבֵ֣ד אַ֭דְמָתוֹ יִֽשְׂבַּֽע־לָ֑חֶם
וּמְרַדֵּ֖ף רֵיקִ֣ים חֲסַר־לֵֽב׃
עֹבֵ֣ד אַ֭דְמָת/וֹ יִֽשְׂבַּֽע־לָ֑חֶם וּ/מְרַדֵּ֖ף רֵיקִ֣ים חֲסַר־לֵֽב׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
רש"י
רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"עובד אדמתו" - בחרישה וכיוצא.
"ומרדף ריקים" - הרודף אחר דברים שאין בהם תועלת הוא חסר לב, כי טוב לעסוק אז בעבודת האדמה.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ומאמר זה הוכפל לקמן (כ"ח י"ט) "עובד אדמתו ישבע לחם ומרדף ריקים ישבע ריש, איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה", שם מדבר בענין אחר, כי המרדף ריקים יצייר בב' פנים:
- הרודף להשיג פרנסתו בלא עבודה ע"י מסחר והליכות הימים והמדבריות או מציאות וכדומה, שזה ג"כ ענינים ריקים אחר שאין הריוח בטוח, ומענין זה מדבר שם, ונלמד מענינו שאמר ע"ז איש אמונות, רב ברכות, ר"ל מי שמאמין בה' וזורע אדמתו (כמ"ש אמונות זה סדר זרעים ופירש"י שמאמין בה' וזורע) ועי"כ ישיג רב ברכות מטל השמים מעל ומתהום רובצת תחת, ע"י שהוא מאמין ובוטח, וזה פירוש של "עובד אדמתו ישבע לחם", אבל "המרדף ריקים" ע"י שהוא אץ להעשיר ומבקש תחבולות להתעשר תיכף, אחר שאינו מאמין ובוטח תחת שחפץ להתעשר "ישבע ריש",
- ופה מדבר במרדף ריקים להתעשר ע"י גזל וחמס, וסיפא דענינא מוכיח שאמר "חמד רשע מצוד רעים". שהרשע אינו רוצה לעמול ולעבוד רק חמד לחיות ע"י ציד של רעים, שצדים אנשים בצידם ולוקחים ממונם ע"י מרמה ותחבולות רשע, וזה "חסר לב" שאין לבו מושל עליו להתנהג כפי חקי החכמה, אבל "העובד אדמתו" ומתנהג בצדק שלא לעשוק ולצוד רק זורע והתבואה נשרשת בקרקע, "שורש צדיקים" היינו השורש שהשרישו באדמתם, יתן לחם לאוכל.
ושני הענינים האלה יש להם משל ומליצה, כי האדמה הזאת הנעבדת יש לה משל ומשל תוך משל, פה מדבר בענין הנפש שנמשלת בדברי החכמים לחלקת השדה שהיא כחנית ומוכנת להוציא פרי, וכמו שהאדמה צריכה עבודה להסיר משם הקוצים והדרדרים ולטמון בחובה את הזרע ולהשקותה ולעבדה, כן צריך להסיר מן הנפש את הציורים הרעים ולזרוע בה זרע החכמה והמוסר ולהשקותה במי השכל והדעת עד תוציא פריה קדש הלולים, והעובד אדמתו לסוף ישבע לחם שהיא מזון החכמה והמוסר שהוא לחם הנפשי, והמרדף ריקים, שהוא הרשע שלא עבד את אדמתו והוא חומד מצוד רעים, שהם ציורי התאוות אשר הקיפו מצודים גדולים על העיר הקטנה, ויצודו בחרמם את כחות הנפש הרוחנים הוא חסר לב, ואינו הולך בממשלת הנפש כפי חקי החכמה. אבל העובד אדמתו ומנקה אותה מן הקוצים וזורע בה זרעים האלהיים, שורש צדיקים יתן, שהיא החכמה:
- פרשנות מודרנית:
תרגום מצודות: עובד אדמתו בחרישה וכיוצא - ישבע לחם; והרודף אחר דברים ריקים שאין בהם תועלת הוא חסר לב, כי טוב לעסוק אז בעבודת האדמה.
תרגום ויקיטקסט: מי שמעבד בהתמדה את אדמתו - תהיה לו פרנסה מסודרת ולחם לשובע; אולם מי שמרדף (מתחבר אל) אנשים ריקים ובטלנים ואינו עובד, יהיה חסר לב - יאבד את תבונתו ואישיותו.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יב יא.
דקויות
המלאכה חשובה גם לנפש, מעבר לחשיבות הכלכלית שלה.
בפסוק קודם כבר נאמר, שמי שאינו עובד מתוך שיקולים של כבוד, עלול לרעוב ללחם, (משלי יב ט): "טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ, מִמְּתַכַּבֵּד וַחֲסַר לָחֶם"*;
בפסוק שלנו נאמר, שמי שאינו עובד - יהיה לא רק חסר לחם, אלא גם חסר לב - גם הנפש שלו תיפגע מהבטלה, כדברי חכמי התלמוד: "הבטלה מביאה לידי זימה", "הבטלה מביאה לידי שיעמום" (בבלי כתובות נט:).
לקביעה זו ישנה גם משמעות הלכתית בדיני משפחה. במשפחה ישנה שותפות כלכלית בין האיש לבין האשה, כאשר ע"פ ההלכה האיש הוא שאחראי לדאוג שתהיה פרנסה, אבל גם האישה צריכה להשתתף בפרנסה כפי יכולתה. על-פי ההלכה, אם האישה עשירה, היא יכולה לשכור משרתות שיעבדו במקומה, אבל גם במקרה זה היא חייבת לעשות מלאכה כלשהי - אסור לה להתבטל (רבי אליעזר, שם).
העבודה היא לא רק חובה אלא גם זכות: "המדיר את אשתו מלעשות מלאכה - יוציא ויתן כתובה, שהבטלה מביאה לידי שיעמום" (רשב"ג, שם): הבעל חייב לאפשר לאשתו לעשות מלאכה, גם אם אין בכך כל צורך כלכלי, כי המלאכה היא גם צורך נפשי. הדברים נאמרו בקשר לדיני משפחה, אולם ר' יונה גירונדי, בפירושו על הפסוק, הכליל אותם לכל אדם ובכל מצב.
הקבלות
פסוק דומה נמצא ב(משלי כח יט): "עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם, וּמְרַדֵּף רֵקִים יִשְׂבַּע רִישׁ" - שם הדגש הוא על הנזק הכלכלי של הבטלה*. ראו שם הסבר על משמעות הביטוי מרדף ריקים.
הפסוק שלנו מדגיש את הנזק הנפשי של הבטלה, ולכן כמה מפרשים פירשוהו כמשל לעבודת השכל והנפש: "עובד אדמתו ישבע לחם - כמשמעו; ולפי משלו, שחוזר על תלמודו תמיד שלא ישתכח" (רש"י; ודומה לזה מדרש משלי (בובר) כח יט, של"ה תולדות אדם בית החכמה תניינא ג; ובהרחבה בפירוש מלבי"ם ורמ"ד ואלי).
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "משלי יב יא"
קטגוריה זו מכילה את 13 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 13 דפים.