קטגוריה:משלי א יט

<< | ספר משלי • פרק א' • פסוק י"ט | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב:

כן ארחות כל בצע בצע את נפש בעליו יקח

המהדורה המנוקדת:

כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח.

המהדורה המוטעמת:

כֵּ֗ן אׇ֭רְחוֹת כׇּל־בֹּ֣צֵֽעַ בָּ֑צַע
אֶת־נֶ֖פֶשׁ בְּעָלָ֣יו יִקָּֽח׃

המהדורה הדקדוקית:

כֵּ֗ן אָ֭רְחוֹת כָּל־בֹּ֣צֵֽעַ בָּ֑צַע אֶת־נֶ֖פֶשׁ בְּעָלָ֣י/ו יִקָּֽח׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

עריכה

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"כן ארחות כל בוצע בצע" - גוזל גזילה נאה ונחמדת היא לו וחנם היא לו "וסופו את נפש בעליו יקח" - נפש עצמו שנעשה עכשיו בעל הממון שגזל מחבירו

רלב"ג

עריכה

• לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק •

"כן ארחות". כל מי שלוקח ממון אחר שלא כדין הנה הוא יקח את נפש בעליו ר"ל שכבר יהרגהו כדי שלא תגלה חרפתו אם ימצאהו או אם יתעצם כנגדו למנוע ממנו מה שירצה ללקחו. והנה, אחשוב שהמשיל זה הענין לפריש' הרשת על צד ההפלגה והגוזמא וזה כי פרישת הרשת יהיה עקר הכוונה בה נלכוד העוף ובשנית יתישר בה להאכיל העוף מזון מהמזונות ובזה יאמר שהבא לגנוב יכוין בגניבה להמית בעליה על הכוונה הראשונה ובשלישית יתישר בה לתועלת הממון וזה כלו אמר להעיר כל אלו הדברים הרעים יתישרו מאד לרציחה כאילו היתה הרציחה היא המכוונת בהם ראשונה כי אלו הרעים יסכימו עם מחשבתם בתחלה שאם ימצא להם מונע מעשות מה שכוונו יהרגוהו הנה זה ביאור דברי זה החלק שהגבלנו ביאורינו פה, ואולם התועלות המגיעות ממנו הנה, התועלת הראשון הוא להודיע מי הוא המחבר הספר ותועלתו ומדרגת הלימוד הנעשה בו ואולם התועלת בידיעה מי הוא המחבר הוא הישרה על אמתת הכוונה בדברים כשהיו דעות האיש ההוא מפורסמות לנו ממקומות אחרים או מקום אחר ואולם התועלת בידיעת תועלת הספר הוא גם כן להעמיד על כונת הדברים כי צריך שיפורשו במקו' מקום בדרך יגיע מהם תועלת במין אחד ממיני הפעולות הנזכרות בזה המקו' ואולם התועלת בידיע' מדרגת הלימוד הנעשה בו והוא ידבר על צד המשל והדמיון הוא מבואר כי כן הישרה נפלאה לעמוד על הכוונה במקום מקור. הב' הוא להודיע כי שלמות המדות הוא הצעה לשלמות המושכלות כי לא יתכן שישלים האדם נפש במושכלות בעוד חלאת המדות הפחותות בו והוא אמרו יראת ה' ראשית דעת. הג' הוא צווי על קבול המוסר מההורים לפי שהוא המוסר הראשון שיקנה האדם והוא דרך אל לקיחת האדם המוסר על השלמות והוא אמרו שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. הד' הוא אזהרה מחברת הרעים כי היא מביאה בקלות לחטאים גדולים עם שהאדם מוכן מאד מתחלת ענינו לחטא והוא אמרו בני אם יפתוך חטאיך אל תאבה אל תלך בדרך אתם וגו':

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת ציון

"ארחות" - ענין הנהגה וסדר.

"בוצע בצע" - ענין גזל, כמו (איוב כז): "מה תקות חנף כי יבצע".

מצודת דוד

"כן ארחות" - כן הדרך של הגזלן לעשות תחבולות לבל ירגיש מי בו להשמר ממנו, ואחר זה יגזול העושר,

וגם יקח נפש בעל העושר למען לא יודע.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"כן ארחות כל בוצע בצע", שבארח הזה ילך כל בוצע בצע שפורש רשת ללכוד את הנפתה כיונה פותה להלכד ברשתו נדמה לו שנותן לו ממון והון יקר בחנם, ובאמת "את נפש בעליו" של הבצע "יקח", כשיראו שיש לך בצע יקחו את נפשך ויגזלוהו ממך, כמ"ש וימהרו לשפך דם, ובזה מברר לו גם הסכנה שיש לו בדבר, ועפ"ז ילמדהו מן הנודע אל הבלתי נודע שישמר מפיתוי חטאים בכל אופן:

נחמיאש

עריכה

• לפירוש "נחמיאש" על כל הפרק •

כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח — בוצע בצע, עניין חמדה ותאוה ועושק, כמו "כי מה תקות חנף כי יבצע" (איוב כז ח), ובלע"ז קובדי"סייאן קובדי"סייא. והלשון נגזר מן "בצע כסף" (שופטים ה יט), שפירושו חתיכת כסף, מתרגום "פתות אותה פתים" (ויקרא ב ו) – "בצעי יתה בצועין", שובר הכסף ועושה ממנו חתיכות למטבע; ונקרא החמדה על שם החתיכה. ותרגום "מה בצע" (בראשית לז כו), "מה ממון ניתהנא לנא".

את נפש בעליו יקח — פירוש ימית, כמו "כי לקח אותו אלהים" (בראשית ה כד).

פירוש אחר: כן ארחות כל בוצע בצע — כמה דאת אמר: "כי מה תקות חנף כי יבצע" וגו' (איוב כז ח), ואמרו ז"ל (סנהדרין קח א): לא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא על הגזל.

וטעם נפש בעליו, שאחר שגזלו, הרי הוא בעליו.

ורז"ל דרשו (בבא מציעא קיב א): בעליו, זה נגזל; כל הגוזל פרוטה מחבירו, כאילו גוזל נשמתו ממנו, שנאמר: כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח, כדאיתא בסוף מסכת קמא. ועתה יביא המשל: כמו הציידים אורבים לנפשותם של עופות, כן בוצע בצע לוקח נפשות הגזולים. אבל לפירוש הראשון אין הנמשל דומה למשל, כי המשל – הצייד אורב לנפש העוף, והנמשל – הבוצע עצמו אורב לעצמו; אם לא נפרש "והם לדמם יארובו יצפנו לנפשותם" על העופות, לא על הציידים, כלומר: והם, העופות שדרכם לראות את הבר ולא את המכבר, לדמם יארובו, יגרמו המארב, יצפנו לנפשותם.

פרשנות מודרנית:

ביאור ויקי

עריכה

תרגום מצודות: כן ארחות (דרך, הנהגה וסדר) של בוצע בצע (הגזלן), לעשות תחבולות לבל ירגיש מי בו להשמר ממנו, ואחר זה יגזול העושר, וגם יקח נפש בעל העושר למען לא יודע.

תרגום ויקיטקסט: - כן לאותה תוצאה מובילות האורחות (הדרכים) של כל בוצע בצע, הרוצה להשיג רווח קל ומהיר: הרצון הזה יגרום לו ליפול בפח ויקח לו את הנפש (יהרוג אותו)!

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי א יט.

דקויות

מיהו 'בוצע בצע' ומיהו 'בעליו'?

משמעות הביטוי בוצע בצע היא החושב רק על הרווח הפרטי שלו ומתעלם מכל שיקול אחר. בפסוק שלנו ניתן לפרשו בשתי דרכים:

1. בוצע בצע הוא השודד - מנהיג כנופיית החטאים, ובעליו הוא הנגזל קרבן הפשע, והשודד ייקח את נפש בעליו, כלומר ירצח את האדם התמים שאותו הוא רוצה לשדוד (מצודת דוד ועוד). הקטע בא ללמד שכל שודד עלול להפוך לרוצח, כי כשאדם שם את הרווח האישי שלו מעל הכל, גם רצח לא ירתיע אותו .

גם אם השוד אינו מסתיים ברצח ממש, עצם הגניבה של רכוש דומה מעט לרצח (רבי יוחנן, בבלי בבא קמא קיט., ויקרא רבה כב ו, רש"י על שמואל ב יב ה), וזאת מכמה סיבות:

א. האדם משקיע חלק מחייו כדי להשיג רכוש, ומי שלוקח ממנו את רכושו, כאילו לקח לו את אותה פיסת חיים שהשקיע בהשגתו.

ב. השוד גורם נזק נפשי חמור לנשדד - הוא מאבד את תחושת הביטחון, מרגיש חלש וחסר-אונים, וכתוצאה מכך עלול להיגרם לו נזק גם בתחומי חיים אחרים.

ג. ועל-פי הסוד, ישנו קשר נשמתי בין האדם לבין רכושו, וכשרכושו נשדד, האדם מאבד את אותו חלק מנשמתו הקשור לאותו רכוש (ע"פ 'צדקת הצדיק').

2. בוצע בצע הוא הנער הרוצה להרוויח כסף קל בחינם, והוא גם בעליו, ואותו בצע שהוא רודף אחריו ייקח את נפש בעליו, "נפש עצמו, שנעשה עכשיו בעל הממון שגזל מחבירו" (רש"י), כלומר יביא לבסוף למותו של הנער. הקטע בא ללמד שהמצטרף לשודדים מסכן את חייו. נפש גם במובן מושאל - האישיות העצמית של האדם, ההולכת לאיבוד כשאדם נגרר אחרי חוטאים .

לענ"ד, פירוש זה מסתבר יותר: הרי השודדים בקטע זה כלל אינם מנסים להסתיר את העובדה שהם מתכוונים לרצוח את הנגזל - זה הדבר הראשון שהם אומרים, בפסוק 11: "אִם יֹאמְרוּ 'לְכָה אִתָּנוּ, נֶאֶרְבָה לְדָם, נִצְפְּנָה לְנָקִי - חִנָּם!..."*. הקטע מזהיר את הנער, שבסופו של דבר ירצחו גם אותו (ראו פסוק 16).

הקבלות

בצע ונפש נזכרים גם ב(איוב כז ח): "כִּי מַה תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע, כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשׁוֹ", וחכמי התלמוד נחלקו בשאלה: נפשו של מי? "רב הונא ורב חסדא: חד אמר: נפשו דנגזל, וחד אמר: נפשו של גזלן" (בבלי בבא קמא קיט., בבא מציעא קיב.).

גם בפסוק שלנו, אפשר לפרש בשתי דרכים את הביטוי נפש בעליו: נפשו של הגזלן - במקרה זה, נפשו של הנער המתפתה להצטרף לחבורת השודדים בעבור בצע-כסף, או נפשו של הנגזל - נפשו של הקרבן החף-מפשע שהחבורה הולכת לשדוד (ראו "דקויות").