מצודות על משלי כט
<< · מצודות על משלי · כט · >>
פסוק א
מצודת דוד
"איש תוכחות" - הצריך אל התוכחה ומקשה ערפו ולא יאבה לשמוע, ישבר פתאום ואין מי ירפא לו.פסוק ב
מצודת ציון
"ברבות" - ענין גדולה, כמו (ירמיהו מא): "ורבי המלך".
"יאנח" - מלשון אנחה.
מצודת דוד
"ברבות" - בעת גדלו הצדיקים ומושלים בעם, אז ישמחו, כי בעבורם יהיו מושגחים מה'.פסוק ג
מצודת ציון
"ורועה" - מלשון ריעות וחבור.
מצודת דוד
"ורועה" - המחבר עצמו לזונות מאבד הון אביו בתת להם אתנן, ויצער עוד את אביו.פסוק ד
מצודת ציון
"תרומות" - ענין הפרשה, כמו (שמות כה): "ויקחו לי תרומה".
מצודת דוד
"במשפט" - בעבור המשפט אשר יעשה בין העם יתקיים המדינה, כי יחדלו מעושק ידיהם כי הכל יביא במשפט; אבל אם הוא איש אוהב תרומות, ר"ל כאשר יפרשו לו חלק מן העושק עוזב המשפט, הוא מהרס את אנשי המדינה כי יתרבו העושקים.פסוק ה
מצודת ציון
"פעמיו" - רגליו, כמו (תהלים נח): "פעמיו ירחץ בדם הרשע".
מצודת דוד
"גבר מחליק" - מי שמחליק את הדרך למען ימעדו בה רגלי רעהו ויפול לארץ, הנה בזה פורש רשת על פעמי עצמו, ר"ל הוא עצמו יכשל בהרעה אשר חשב על הזולת.פסוק ו
מצודת דוד
"בפשע" - בעבור פשע איש רע, יבוא לו מוקש; אבל הצדיק שלא הלך בדרכיו ירונן ויהיה שמח, כי לא עליו תהיה המוקש.פסוק ז
מצודת ציון
"דין" - משפט יסורים.
מצודת דוד
"דין דלים" - ייסורי הדלים ודוחק עניים.
"לא יבין" - לא יתן לב להבין ולדעת מחסורם.פסוק ח
מצודת ציון
"יפיחו" - ענין נשיבה, כמו (ישעיהו נד): "נופח באש".
"קריה" - עיר.
מצודת דוד
"יפיחו" - ילהיבו העיר בלהבת אש המחלוקת כמו הרוח המפיח באש להעלות השלהבת, כי דרכם לחרחר ריב בין אנשים.
"ישיבו אף" - דרכם לתווך השלום ולהשיב אף האיש מאחיו.פסוק ט
מצודת דוד
"איש חכם" - כאשר החכם יבוא במשפט עם איש אויל, הנה מאוד יקשה להחכם, כי בין כעס עליו בין שחק עמו לא מצא נחת, כי בעת כעס אחז גם האויל בכעס ובעת שחוק גבהה לבו בעבור זה. וכאלו הזהיר להתרחק מן האויל.פסוק י
מצודת דוד
"אנשי דמים" - שופכי דמים.
"יבקשו נפשו" - דורשים נפש התם להטיב עמה.פסוק יא
מצודת ציון
"רוחו" - ענינו כעס, וכן (זכריה ו): "הניחו את רוחי".
"ישבחנה" - ענין השפלה והשקטה, כמו (תהלים סח): "משביח שאון ימים".
מצודת דוד
"כל רוחו" - דרך הכסיל, בעת יכעס הוא מוציא מן השפה ולחוץ כל כעסו בקול שאון; והחכם יבוא באחרונה, וישקיט כעסו וישפילנה במענה לשון חכמה ובמתק שפתי דעת.פסוק יב
מצודת דוד
"מושל" - כאשר המושל מקשיב דבר שקר ומקבל לשון הרע, אז כל משרתיו מתהפכים לרשעים, כי למען ימצאו חן בעיניו מספרים לו לשון הרע וחוטאים בנפשותם.פסוק יג
מצודת ציון
"תככים" - מלשון הכאה ושבירה.
"נפגשו" - ענין פגיעה.
מצודת דוד
"רש וגו'" - ר"ל בין הרש מעודו, בין הנולד בעושר ואחר זה הוכה ונשבר בחלי העוני, לא במקרה בא, כי מה' יצא הדבר בגזרה היורדת מן השמים ופגשה בהם והם נפגשו מן הגזרה. וכן "מאיר וגו'", ר"ל: וכן כאשר יעשיר העני, או הנולד בעושר והוכה בחלי העוני כאשר יחזור לקדמותו, לא במקרה יבוא, כי ה' הוא המאיר עיני שניהם מחשכת העוני, כי הרעה והטובה הכל בגזרה ולא במקרה.פסוק יד
מצודת דוד
"באמת" - ולא ישא פני בעל דינו, ואם הוא עשיר.פסוק טו
מצודת ציון
"משולח" - נעזב אל רצון עצמו כמו קן משולח (ישעיהו טז)
מצודת דוד
"שבט ותוכחת" - שבט מוסר והתוכחה, כל אחד מהם יתן חכמה בלב הפתאים; אבל הנער המשולח ללכת בדרכי לבו וימנעו ממנו שבט ותוכחת, יישאר סכל ובזה הכל מביישים אמו לומר שהיא מנעה המוסר ממנו, כי כן דרך הנשים לגעגע על בניהם, אם-כן הוא גורם לבייש את אמו, כי לא נמצא בו חכמה.פסוק טז
מצודת ציון
"ברבות" - ענין גדולה.
מצודת דוד
"ברבות" - בעת גדלו הרשעים ומושלים בעם יתרבה הפשע, כי תאותם על הפשע; והצדיקים שלא אחזו בפשע יראו במפלתם, וישמחו על אשר לא נמשכו אחריהם.פסוק יז
מצודת ציון
"מעדנים" - דברים חמודים, כמו (בראשית מט): "מעדני מלך".
מצודת דוד
"ויניחך" - יתן לך מנוחה ולא תרגז בעבורו, ועוד יתן מעדנים לנפשך ר"ל תשמח עוד במעשיו.פסוק יח
מצודת ציון
"יפרע" - ענין השבתה ובטול, כמו (משלי א): "ותפרעו כל עצתי".
מצודת דוד
"באין חזון" - באין נבואה, יבוטל העם מקנין המוסר; אבל השומר עסק התורה אשרי לו, כי המאור שבה מחזירו למוטב.פסוק יט
מצודת ציון
"מענה" - מלשון עניה ותשובה.
מצודת דוד
"בדברים" - ר"ל בדברים לבד לא יקבל מוסר, כי אע"פ שיבין דברי המוסר - אין מענה בפיו לומר 'אעזוב דרכי'.פסוק כ
מצודת ציון
"אץ" - ענין מהירות, כמו (יהושע י): "ולא אץ לבוא".
מצודת דוד
"חזית" - אם ראית איש הממהר בענייניו, דע אשר יש להכסיל תקוה להצליח בענייניו יותר ממנו אם יעשה בישוב הדעת.פסוק כא
מצודת ציון
"מפנק" - ענין עונג ועדון, כמו (בראשית מט): "מעדני מלך", תרגם אונקלוס "תפנוקי מלכין".
"מנון" - שר ושליט, כמו (תהלים עב): "לפני שמש ינון שמו".
מצודת דוד
"מפנק" - המענג את עבדו מנערותו עודו לא נטה שכמו לסבול עול עבדות, הנה באחרית ימיו יהיה הוא שר ושליט על האדון, כי יגבה לבו ויחדל מן המלאכה, והוא מוטל על האדון לתת לו די מחסורו.פסוק כב
מצודת ציון
"יגרה" - ענינו התחלת המריבה.
מצודת דוד
"איש אף" - הכעסן, דרכו לחרחר ריב עם הבריות.
"רב פשע" - כי בעת הכעס לא יבחין בתקון מעשיו, וכמו שאמרו רז"ל "הכועס, אפילו שכינה אינה חשובה נגדו".פסוק כג
מצודת דוד
"תשפילנו" - הגאוה עצמה תהיה סיבה להשפיל אותו.
"יתמוך" - שוען הוא את הכבוד שלא יפול ממנו.פסוק כד
מצודת ציון
"אלה" - שבועה, כמו (ויקרא ה): "ושמעה קול אלה".
מצודת דוד
"אלה ישמע" - ר"ל לזאת שונא נפשו, כי הלא ישמע שמשביעין שיבואו היודעים ויעידו על הגניבה, ועל כי חלק עמו - לא יגיד, וישא עונו ומאבד נפשו.פסוק כה
מצודת דוד
"חרדת אדם" - החרדה שהאדם חרד בבוא עליו מקרה רע הוא יוסיף לו עוד מוקש, על כי לבו בל עמו קרוב הוא להיות נכשל בדבר קל.
אבל "הבוטח בה'" ולא יחרד ביותר, הנה יתחזק אף מהמקרה אשר הדביקתהו מאז.פסוק כו
מצודת ציון
"משפט" - ענינו דבר הראוי, וכן (מלכים ב יא): "על העמוד כמשפט".
מצודת דוד
"מבקשים" - ישאלו ויבקשו ממנו ליתן להם שררה מה, כאילו הדבר מסור בידו; אבל לא כן הוא, כי מה' כל משפט איש, כמו שאמרו רז"ל "אפילו ריש גרגותא מן שמיא מנו ליה".פסוק כז
מצודת דוד
"תועבת" - כמו שאיש עול הוא מתועב לצדיקים, כן איש ישר דרך הוא מתועב לרשע.
<< · מצודות על משלי · כט · >>