מצודות על משלי יג
<< · מצודות על משלי · יג · >>
פסוק א
מצודת דוד
"בן חכם" - אם נראה חכמה באדם, בוודאי שמע מוסר האב ולזה נתחכם; ואם נראה שהוא לץ, בוודאי לא קבל גערת האב שהוכיחו.פסוק ב
מצודת דוד
"מפרי" - מפירות דברי התורה ישבע טוב בעולם הזה והקרן שמורה לעולם הבא; ונפש בוגדים תשבע גמול החמס.פסוק ג
מצודת ציון
"פושק" - ענין פתיחה והרחבה, כמו (יחזקאל טז כה): "ותפשקי את רגליך".
"מחתה" - ענין שבר.
מצודת דוד
"נוצר פיו" - מלדבר דבר הנאסר.
"פושק" - המרחיב שפתיו לדבר כל העולה על לבו, היא לו למחתה.פסוק ד
מצודת ציון
"חרוצים" - זריזים.
"תדשן" - ענין שומן.
מצודת דוד
"נפשו עצל" - נפשו של עצל היא תתאוה לכל ואין לה, כי לרוב עצלותו לא ישיג דבר; אבל נפש הזריזים תדושן, כי ישיגו תאוותם ברוב הזריזות.פסוק ה
מצודת ציון
"יבאיש" - ר"ל ימאס כדבר הנבאש.
"ויחפיר" - ענין בושה, כמו (ישעיהו כד): "וחפרה הלבנה".
מצודת דוד
"ישנא" - הצדיק שונא לקבל דבר שקר ולשון הרע; אבל הרשע מקבל הוא מייד, וימאס את הנאמר עליו ויחפיר אותו.פסוק ו
מצודת ציון
"תסלף" - ענינו מעוקל ומעוקם, כמו (משלי יא): "סלף בוגדים ישדם".
מצודת דוד
"צדקה" - הצדקה עצמה תלמד זכות ותצור את התם דרך, זה הנותן צדקה בתמימות לא להתיהר.
"ורשעה" - הרשעה עצמה תוליך את בעל החטאת בדרך מעוקל להכשל בה.פסוק ז
מצודת ציון
"מתרושש" - מלשון רש ועני.
מצודת דוד
"יש" - ר"ל לפעמים ימצא המתעסק להתעשר ואין לו כל מאומה, והמתעסק להעני את עצמו ישיג בזה הון רב - כי המרבה הון בגזל יעני, והממעיט ההון בצדקה יעשיר.פסוק ח
מצודת ציון
"כופר" - פדיון.
"גערה" - צעקת נזיפה.
מצודת דוד
"כופר" - מהעושר יוכל איש לפדות נפשו כאשר יתן ממנו לדל, וזהו כאשר הרש לא שמע גערה ולא הכלימו בעת הנתינה.פסוק ט
מצודת ציון
"ידעך" - ענין ניתור וקפיצה, וזהו כבוי הנר, כי השלהבת קופצת מהפתילה; וכן (משלי כ כ): "ידעך נרו".
מצודת דוד
"אור" - נשמת הצדיק תשמח בגן עדן, אבל נשמת הרשע תהיה כבויה ולא תאיר.פסוק י
מצודת ציון
"מצה" - ענין מריבה, כמו (ישעיהו נח): "הן לריב ומצה תצומו".
מצודת דוד
"רק בזדון" - מי שמעשיו רק בזדון וברשע הוא יתן מריבה בין בני אדם; ועם אנשים העושים מעשיהם בעצה ובמתון, עמהם תמצא החכמה, כי לא תבוא מריבה על ידם.פסוק יא
מצודת ציון
"על יד" - ביד, וכן (יחזקאל לג): "עמדתם על חרבכם" ומשפטו בחרבכם.
מצודת דוד
"הון מהבל" - הון הבא מהבל, ר"ל לא מיגיע כפים כי-אם מגזל וחמס, ההון ההוא ימעט בכל עת ולא תתקיים; אבל הקובץ הון על יד, ר"ל עם מלאכת היד, ההון ההוא יתרבה.פסוק יב
מצודת ציון
"מחלה" - מלשון חולי ומכאוב.
מצודת דוד
"תוחלת" - המייחל לדבר מה, והיא נמשכת ומתאחרת לבוא, היא לו לכאב לב; וכאשר באה התאוה, היא לו לעץ המגדל חיים, וירופא מכאב הלב.פסוק יג
מצודת ציון
"יחבל" - מלשון חבלה ומכה.
מצודת דוד
"בז לדבר" - המבזה מה ממצוות ה' הוא חובל בעצמו; אבל הירא מן המצוה ומגדל מעלתה, ישולם לו שכר גם בעבור זה.פסוק יד
מצודת דוד
"מקור" - הוא כמקור הנובע חיים, כי תלמדו לסור מהמוקשים המביאים את המיתה, והם העוונות.פסוק טו
מצודת ציון
"איתן" - ענין חוזק, כמו (במדבר כד): "איתן מושבך". משלי
מצודת דוד
"שכל טוב" - השכל הטוב שיש לאדם הוא יתן אותו לחן בעיני כל; ועם-כל-זה, דרך הבוגדים הוא חזק מאד, ולא יועיל בעל השכל עם שכלו ורב חנו להסירם מדרך ההוא.פסוק טז
מצודת ציון
"יפרוש" - מלשון פרישה ושטיחה.
מצודת דוד
"כל ערום" - מעשה הערום המה בדעת וכוונה מיוחדת, ואם כי לא יבינו כל; אבל הכסיל פורש אולתו למען יכירו הכל כי אולת הוא.פסוק יז
מצודת ציון
"מלאך" - ענין שליח, כמו (יחזקאל כג): "מלאך שלוח אליהם".
"וציר" - גם הוא ענין שליח, כמו (עובדיה א): "וציר בגוים שולח".
מצודת דוד
"מלאך רשע" - שליח רשע, המשנה מדברי משלחו לרעה, הוא בעצמו יפול בהרעה ההיא; אבל ציר מאנשי אמונים ירפא עוד את דבר השליחות, אם יראה בדבר חולשה מצד מה ירפאנה במתק הלשון.פסוק יח
מצודת ציון
"פורע" - ענין ביטול.
מצודת דוד
"ריש" - עניות ובזיון מעותדים לבוא על המבטל המוסר; אבל השומר בלבו דברי התוכחות, יכובד מן הבריות.פסוק יט
מצודת ציון
"נהיה" - ענין שבירה, כמו (דניאל ח): "נהייתי ונחליתי".
"תערב" - ענין מתיקות, כמו (מלאכי ג): "וערבה לה' מנחת".
מצודת דוד
"תאוה נהיה" - כאשר נשברה תאות האדם בענייני הגוף, אז תערב לנפש המשכלת, כי אז תשכיל; אבל הרשעים, דבר תעוב הוא להם כאשר המה סרים מן הרע מחסרון התאוה, כי יותר יחפצו שיתאוו לעבירה ויעשוה.פסוק כ
מצודת ציון
"ירוע" - ענין שבירה ורציצה, כמו (תהלים ב): "תרועם בשבט ברזל".
מצודת דוד
"ורועה" - המחבר עצמו לכסילים להיות לו לרעים ישובר וירוצץ עמהם, כי ילמוד מהם וגמולו ישיב לו.
"יחכם" - כי ילמד מהם.פסוק כא
מצודת דוד
"תרדף רעה" - הרעה שעושים החטאים היא תרדף אותם עד השמדם' כי תקטרג עליהם.
"ואת צדיקים" - הזכות שעם הצדיקים הוא ישלם להם שכר טוב, כי יליץ טובה עליהם.פסוק כב
מצודת ציון
"וצפון" - ענין הסתרה.
"חיל" - עושר.
מצודת דוד
"טוב" - איש טוב.
"ינחיל" - נחלתו אף לבני בניו; אבל עושר החוטא הוא צפון לצדיק, ואפילו לבניו לא ינחיל.פסוק כג
מצודת ציון
"ניר" - ענין חרישה, כמו (ירמיהו ד): "נירו לכם ניר".
"ראשים" - מלשון רש ועני.
"נספה" - ענין מיתה, כמו (בראשית מט): "אני נאסף אל עמי".
מצודת דוד
"רב אוכל" - הרבה מאכל בא לעולם ע"י חרישת העניים, החורשים בשדה תבואה, והנה העשירים אשר לא עמלו בו יאכלום; וכמו-כן יש מי אשר נאסף מכל העולם בלא משפט מוות, כי לא עשה דבר אשר יומת בעבורו ונתפס הוא בעוון אחר.פסוק כד
מצודת ציון
"חושך" - מונע.
"שחרו" - ענינו ימי הילדות, שהוא בתחילת הימים, והושאל מלשון שחר הבקר; וכן (קהלת יא י): "הילדות והשחרות הבל".
מצודת דוד
"חושך" - המונע מבנו שבט מוסר, הנה לשנאה תחשב, כי סופו יצא לתרבות רעה וימות בעוונו.
"ואוהבו" - האוהב את בנו, מייסרו בעת השחר, רוצה לומר: בילדותו, עת יוכל לנטותו לכל אשר יחפוץ.פסוק כה
מצודת דוד
"לשובע" - אינו חפץ במעדנים ורק בדבר המשביע את הנפש; אבל הרשעים יתענגו באכילת מעדנים מתוקים וערבים, ותמיד בטנו חסרה, כי רווחא לבסימא שכיחא ויוכל עוד למלאותה.
<< · מצודות על משלי · יג · >>