מצודות על משלי טז
<< · מצודות על משלי · טז · >>
פסוק א
מצודת ציון
"מערכי" - ענין סדור.
"מענה" - ענין אמירה.
מצודת דוד
"לאדם" - ביד האדם לערוך הדברים בלבו בסדר נאות, אבל מה' בא העזר לסדר אמריו בלשון לבל יכשל בהם.פסוק ב
מצודת ציון
"זך" - ברור ונקי, כמו (שמות כז): "שמן זית זך".
"ותוכן" - מלשון תוך.
מצודת דוד
"זך בעיניו" - כי אינו רואה חובה לעצמו.
"ותוכן" - ה' הוא בתוך רוחו של כל אדם, ויודע הוא אם דרכיו זכאים אם לא.פסוק ג
מצודת ציון
"גול" - גלגל וסבב.
מצודת דוד
"גול" - סבב מעשיך אל ה' להיות מביא לעבודתו, ואז יכונו ויתבססו מחשבותיך.פסוק ד
מצודת דוד
"כל" - הכל ברא ה' למען קלוסו, וגם טובת הרשע וכח הזרוע שנתן בו הוא להיות מוכן לרצועת מרדות ביום בוא הרעה להיות שבט אפו, ואם כן גם זה הוא למענהו.פסוק ה
מצודת דוד
"יד ליד" - מידו של מקום יבוא הגמול ליד המחויב, ולא ינקה ממנה כי לא תשוב ריקם.פסוק ו
מצודת דוד
"בחסד" - בעבור החסד והאמת אשר יעשה האדם יכופר העוון, ובלבד כשהוא סר מרע בעבור יראת ה' לא מיראת הבריות.פסוק ז
מצודת ציון
"ישלים" - מלשון שלום.
מצודת דוד
"ברצות" - כאשר ירצה ה' דרכי האיש בהיותם ישרים, אז גם אויביו ישלים עמו ומכל שכן שלא יתעוררו עליו אויבים חדשים.פסוק ח
מצודת דוד
"טוב" - יותר טוב הון מעט הבא בצדק וביושר מהרבה תבואות הנאספים בלא משפט כי אם בגזל ובעושק.פסוק ט
מצודת דוד
"יחשב דרכו" - באיזה דרך יהלך.
"יכין" - מכין פסיעותיו ללכת במקום שירצה.פסוק י
מצודת ציון
"קסם" - ענין ניחוש, כמו (דברים יח): "קוסם קסמים".
"ימעל" - ענין בגידה ואשמה.
מצודת דוד
"קסם" - אמרי המלך ברורים כאלו היה קסם על שפתיו, כי אין דבר נכחד מאת המלך, לפי שכל האנשים יחזרו למצוא חן בעיניו, ולזה ימצא בכל דבר מי מגלה אוזן המלך, לזה לא ימעול פיו במשפטו לעות הדין מחמת טעות ושגגה.פסוק יא
מצודת ציון
"פלס" - ענין יושר, כמו (משלי ד): "פלס מעגל רגליך".. והושאל על מטה המאזנים, כי הוא מיישר את המשקל.
"כיס" - אמתחת ושק.
מצודת דוד
"פלס" - הנה, יש ביד ה' פלס ומאזנים לשקול בהם משפט תשלומין, ומעשהו בדבר התשלומין הוא כמו כל אבני כיס, הם אבני המשקל הנתונים באמתחת, ויש שם רבי המשקל וקטני המשקל, וכן ישקול המקום תשלומין לכל אחד לפי הגמול.פסוק יב
מצודת דוד
"תועבת" - דבר תעוב הוא למלכים לעשות רשע, כי בעבור מעשה הצדק יכון כסאו, ולזה יתעב הרשע להעמיד הכסא על כנו.פסוק יג
מצודת דוד
"שפתי צדק" - אמרי צדק.
"יאהב" - אל המלכים.פסוק יד
מצודת ציון
"יכפרנה" - ענין העברה וקנוח, ועל שם זה יקראו המזרקים (עזרא א): "כפורי זהב", כי הכהן מקנח ידיו מן הדם בשפת המזרק.
מצודת דוד
"מלאכי מות" - החמה ההיא כאלו ישולח באדם מלאכי מות
"יכפרנה" - יעביר את החמה במתק אמרי פיו.פסוק טו
מצודת ציון
"מלקוש" - כן נקרא המטר המאוחר, כמו (דברים יא): "יורה ומלקוש".
מצודת דוד
"באור" - כשהמלך מאיר פניו למי, ומראה פנים צהובות ושוחקות, הוא לו לחיים, כי הרבה טובה ביד המלך.
"ורצונו" - רצון המלך הוא כעב המביא מלקוש, הוא המטר המאוחר היורד על הקשין ועל המלילות.פסוק טז
מצודת דוד
"מה טוב" - מה מאוד הוא טוב יותר מחרוץ, והוא מין זהב טוב.
"וקנות בינה" - קנין הבינה.פסוק יז
מצודת דוד
"מסלת" - דרך הישרים הוא לסור מרע, כי יתבוננו בדרכם שלא יבואו לידי נדנוד עוון. והרוצה לשמור נפשו, ישמור דרכו לבלי לכת כפי ההזדמן.פסוק יח
מצודת ציון
"גאון" - ענינו ממשלה, כמו (עמוס ז): "גאון יעקב".
"כשלון" - ענין חלשות ונפילת הכח.
מצודת דוד
"לפני שבר" - טרם יבוא שבר על הרשע בא לו מתחלה גאון וממשל רב, כי בזה יכפל הצער.
"גובה רוח" - על רוב הטובה הבאה לו טרם הכשלון. וכפל הדבר במ"ש.
.פסוק יט
מצודת ציון
"שלל" - הון רב.
מצודת דוד
"טוב" - יותר טוב להיות שפל רוח להתחבר עם הענוים, אף אם מעט ירויח עמהם, מלהיות מחלק שלל רב מאשר ירויח עם הגאים, כי פן ילמד ממעשיהם,.פסוק כ
מצודת דוד
"משכיל" - המתבונן וצופה לסוף הדבר, ימצא טוב, כי יצליח. ואם אחר כל ההתבוננות יבטח בה', אשרי לו.פסוק כא
מצודת דוד
"לחכם לב" - למי שלמד חכמה מרבו, סופו יקרא נבון, כי יתחכם להבין דבר מתוך דבר.
"ומתק" - הממתיק אמרים לזולת, למען יערב לו להיות מקובל על הלב, הנה יועיל גם לעצמו, כי בזה יוסיף ללמוד להבין תוכיות הדבר.פסוק כב
מצודת דוד
"שכל" - השכל הוא לבעליו כמעין הנובע חיים, כי בעבורו בא לו חיים.
"ומוסר" - היסורים הבאים על האוילים הם בעבור איוולתם.פסוק כג
מצודת דוד
"ישכיל פיהו" - ילמד את פיו להמתיק אמרים, וכאשר יהיו שגורים על שפתיו יוסיף עוד לימוד להבין תוכיות הדבר. אם כן, באה ההשכלה מן הלב אל הפה וחוזרות לבוא מן הפה אל הלב עד אין תכלית.פסוק כד
מצודת ציון
"צוף דבש" - חלות דבש, וכן (תהלים יט): "ונופת צופים".
"לעצם" - ר"ל לגוף, כי העצמות הם מעמידי הגוף.
מצודת דוד
"צוף דבש" - הממתיק אמרים בנעימות רב, המה ערבים לשומעיהם כחלות הדבש והמה מועילים לנפש ולגוף, כי בזה ימשוך לבות בני אדם אחר דעתו הן בדבר המוסר הן בדבר הנצרך.פסוק כה
מצודת דוד
"לפני איש" - לפי ראות עיניו.
"ואחריתה" - אחרית הדרך ההיא הולך אל דרכי מות.פסוק כו
מצודת ציון
"אכף" - מלשון כפיה ונגישה, וכן (איוב לג): "ואכפי עליך לא יכבד".
מצודת דוד
"עמלה לו" - טורח המלאכה יעמוד לו לצורכו, כאשר פיו יכוף אותו לתבוע המאכל אז יהיה לו למלא שאלתו.פסוק כז
מצודת ציון
"כורה" - חופר בור, כמו בור כרה (תהלים ז).
"צרבת" - ענין שריפה, כמו (יחזקאל כא): "ונצרבו בה כל פנים".
מצודת דוד
"כורה רעה" - דרכו לחפור ולחפש תחבולות לעשות רעה לבני אדם, וגם ירבה לדבר דברי חדודים ומכעיסים כאלו על שפתיו אש שורפת.פסוק כח
מצודת ציון
"ונרגן" - ענין תלונה, כמו (דברים א): "ותרגנו באהליכם".
"אלוף" - שר, כמו (מיכה ז): "ואל תבטחו באלוף".
מצודת דוד
"איש תהפוכות" - המהפך אמרים ממה שנאמרו, הוא מגרה מריבה בין הבריות.
"ונרגן" - המתלונן אחר מעשה בני אדם מפריד מן האנשים את השר אשר עליהם, כי מורדים בו וגם הוא נהפך להם לאויב.פסוק כט
מצודת דוד
"יפתה רעהו" - לאחוז גם הוא בדרכי חמס, ומוליכו בדרך לא טוב למצוא חבר לעצמו.פסוק ל
מצודת ציון
"עוצה" - ענין סתימה, כמו (ישעיהו כט): "ויעצם את עיניכם".
"קורץ" - ענין נדנוד לרמז, כמו (משלי ו): "קורץ בעיניו".
"כלה" - ענין גמר והשלמה.
מצודת דוד
"עוצה" - הסותם עיניו לחשוב להפך אמרים (כי דרך המעמיק לחשוב מה יסתום אז עיניו לבל יבלבלו אותו דברים הנראים).
"קורץ" - המנדנד בשפתיו לרמז לשון הרע,
"כלה רעה" - הנה זה גמר הרעה אשר חשב עליה, כי רמזה ועשה מעשה.פסוק לא
מצודת דוד
"עטרת וגו'" - ההולך בדרך צדקה, תמצא בו עטרת תפארת שיבה, כי ירבה ימים בגדולה ותפארת.פסוק לב
מצודת ציון
"ברוחו" - ענין כעס.
מצודת דוד
"ומושל ברוחו" - מי שבידו לכבוש כעסו, הוא טוב מגבור הלוכד עיר מבצר. וכפל הדבר במ"ש.
"מגבור" - כי הגבור לא יתגבר כי אם במעשה הגבורה, והמאריך אף יתגבר על כל ב'שב ואל תעשה'.פסוק לג
מצודת ציון
"יוטל" - ענין השלכה.
מצודת דוד
"בחיק" - דרך מטילי גורל להניח פתקין בחיק או במקום נסתר זולתו, ומשם יקחום להניחם על המנות לדעת מה למי. ואמר בזה, אל תהרהרו על הגורל לומר שבא בקרי והזדמן, כי בעוד הטילו פתקי הגורל אל החיק, עד לא הוציאום, כבר נגזר משפט הדבר מה', וזכה כל אחד בחלקו אשר חלק לו אלוה ממעל.
<< · מצודות על משלי · טז · >>