מצודות על משלי ג
<< · מצודות על משלי · ג · >>
פסוק א
מצודת דוד
"בני" - אמר במקום ה': אתה, ישראל החביב לי כבן לאב, הנני מזהירך: תורתי אל תשכח!פסוק ב
מצודת דוד
"ושנות חיים" - ר"ל: שנות השקט ושלוה.
"ושלום יוסיפו לך" - התורה והמצות הם יוסיפו לך, כי הם ילמדו עליך זכות.פסוק ג
מצודת ציון
"לוח" - נסר; והוא ענין מליצה ושאלה.
מצודת דוד
"אל יעזבך" - אל תהיה נעזב מהם, כי אחוז בהם.
"קשרם" - ר"ל: בכל עת תהא מדבר בם וחושב בעניינם.פסוק ד
מצודת דוד
"ומצא חן" - ובזה תמצא חן' ותהיה ידוע למשכיל בשכל טוב בעיני וגו'.פסוק ה
מצודת דוד
"אל תשען" - אל תחשוב "בודאי אצליח הואיל ונעשה הדבר בבינה", כי הכל ביד ה' ולא ביד בינת אדם.פסוק ו
מצודת דוד
"בכל דרכיך" - בכל עניניך דע את ה', ר"ל: תן דעתך לחשוב לעשות מעשיך למען יבוא בדבר תועלת לקיים דבר ה', ואז הוא יוליכך באורח מישור ותצליח בה.פסוק ז
מצודת דוד
"אל תהי חכם בעיניך" - להקל בדבר הנאסר לעשות גדר ושימור, בחושבך שאין חכם כמותך צריך גדר, אלא ירא את ה' פן עם כל חכמתך תיכשל.
"וסור מרע" - הרחק מאד ועשה גדר.פסוק ח
מצודת ציון
"לשרך" - הוא הטבור, כמו (שיר השירים ו): "שררך אגן הסהר".
"ושקוי" - ר"ל: המוח המשקה העצמות.
מצודת דוד
"רפאות" - ר"ל: הלא הגדר לא יזיק, כי עוד יועיל, ותהיה רפאות וגו', ר"ל: יחזיק אותך בקיום המצוות.פסוק ט
מצודת דוד
"מהונך" - להפריש ממנו צדקה.
"ומראשית" - לתת תרומות ומעשרות.פסוק י
מצודת ציון
"אסמיך" - הם אוצרות התבואה, כמו (דברים כח): "את הברכה באסמיך".
"יקביך" - הם הבורות אשר היין יורד בהם, כמו (ישעיהו ה): "וגם יקב חצב בו".
"יפרצו" - ענין התחזקות ברבוי, כמו (דברי הימים א ד): "פרצו לרוב".
מצודת דוד
"וימלאו" - ר"ל: לא תחסר כלום בעבור זה, כי הברכה ישולח בהם ועוד תוסיף.
"ותירוש" - היין אשר ביקבים יתרבו.פסוק יא
מצודת ציון
"תקוץ" - ענין מאוס, כמו (בראשית כז): "קצתי בחיי".
מצודת דוד
"מוסר" - ואם בא לך מה' מוסר יסורים, אל תמאס בהם, אלא קבלם מאהבה.
"ואל תקוץ" - כפל הדבר במילים שונות.פסוק יב
מצודת ציון
"ירצה" - מלשון ריצוי ופיוס.
מצודת דוד
"יוכיח" - לגלות אזנו ליישר דרכו.
"וכאב" - וכמו האב, אשר יכון בהכאה לרצות את בנו להיטיב דרכו, ולא לנקום נקם.פסוק יג
מצודת ציון
"יפיק" - יוציא, כמו (משלי ח): "ויפק רצון".
מצודת דוד
"ואדם" - מוסב על אשרי, לומר: אשרי לאדם אם מוציא את התבונה מן החכמה, ר"ל: מבין דבר מתוך דבר.פסוק יד
מצודת ציון
"ומחרוץ" - היא הזהב הטוב, כמו (תהלים סח): "בירקרק חרוץ".
מצודת דוד
"כי טוב" מסחר החכמה ממסחר הכסף, כי מי שנוטל מחיר הכסף לא ישאר הכסף בידו ולא המחיר ביד האחר, ולא כן בדבר החכמה, כי את מי שלומד עם אחר חכמה אחת במחיר למוד חכמה אחרת, א"כ אחר-כך שניהם ביד כל אחד ואחד.
"תבואתה" - פרי החכמה, ור"ל: מה שהבין מדעתו מתוך דבר החכמה שלמד, הנה טובה היא מחרוץ.פסוק טו
מצודת ציון
"מפנינים" - הם המרגליות.
מצודת דוד
"יקרה" - חשובה היא מפנינים, הם המרגליות.
"וכל חפציך" - כל הדברים שאתה חפץ ורוצה בהם לא יהיו שוין בשוויה.פסוק טז
מצודת דוד
"אורך ימים" - ר"ל: על ידה ישיג אורך ימים ועושר וכבוד.
ורז"ל אמרו: למיימינים בה, לעוסק לשמה, היא לו לאורך ימים, וכל שכן עושר וכבוד; אבל למשמאילים בה, לעוסקים שלא לשמה, עם כל זה יהיה עושר וכבוד.פסוק יז
מצודת דוד
"דרכי נועם" - ר"ל: לא יבוא בשום צד מכשול בדבר קיום דברי התורה.
"וכל וגו'" - כפל הדבר במילים שונות.פסוק יח
מצודת ציון
"מאושר" - משובח, כמו (תהלים א): "אשרי האיש".
מצודת דוד
"למחזיקים בה" - להאוחזים בה היא להם לעץ חיים, כי בעבורה ישיג החיים.
"ותומכיה" - התומך אותה בגדרים וסייגים הוא משובח.פסוק יט
מצודת דוד
"בחכמה" - באמצעות חכמת התורה ברא העולם.
"בתבונה" - תבונת התורה.פסוק כ
מצודת ציון
"ירעפו" - יטיפו, כמו (דברים לג): "יערוף כמטר לקחי".
מצודת דוד
"בדעתו" - בדעת התורה נבקעו תהומות, הם המעיינות הנובעים מתחת.
"ושחקים" - מוסב על "בדעתו", לומר: בדעת התורה יטיפו השמים טל.פסוק כא
מצודת ציון
"ילוזו" - ענין הטיה והסרה.
מצודת דוד
"נצור תושיה ומזמה" - ר"ל: שמור התורה במעשה ובמחשבה.
"אל ילוזו" - הואיל וחשובה היא כל-כך, מהראוי שאל יסורו מנגד עיניך.פסוק כב
מצודת דוד
"ויהיו" - שמירת המעשה והמחשבה יהיו סיבה להביא חיים לנפשך, ולהלביש צוארך בחן.פסוק כג
מצודת ציון
"תגוף" - ענין הכאה, כמו (תהלים צא): "פן תגוף באבן רגלך".
מצודת דוד
"אז" - כשתהיה נשמר במעשה ובמחשבה, אז תלך לבטח בדרכיך, כי אין מחריד.
"לא תגוף" - לא תוכה באבני מכשול המושלכים בדרך, ר"ל: לא תאונה אליך רעה.פסוק כד
מצודת ציון
"וערבה" - ענין מתיקות, כמו (מלאכי ג): "וערבה לה' מנחת יהודה".
מצודת דוד
"וערבה שנתך" - כדרך הישן בוטח מבלי פחד.פסוק כה
מצודת ציון
"ומשואת" - ענין חושך, כמו (איוב לא): "אמש שואה ומשואה".
מצודת דוד
"אל תירא" - כי לא תבא אליך.
"כי תבא" - כאשר תבא חשכת הרשעים, לא תירא מזה, כי לא תגע בך לרעה.פסוק כו
מצודת ציון
"בכסלך" - ענין בטחון ותקוה, כמו (איוב ח): "אשר יקוט כסלו".
מצודת דוד
"בכסלך" - במה שתבטח ותקוה אליו, והוא ישמור רגלך מן הלכידה.פסוק כז
מצודת ציון
"לאל" - ענין כח ואמצות.
מצודת דוד
"מבעליו" - מבעל הטובה, ר"ל: ממי שבא לקבל הטובה
"בהיות" - בעת היות כח בידך לעשות הטובה.פסוק כח
מצודת דוד
"לרעך" - המבקש הטובה.
"לך ושוב" - לך היום ושוב למחר ואז אתן את שאלתך.
"יש אתך" - דבר הטובה יש עמך ותוכל לתת מיד.פסוק כט
מצודת ציון
"תחרוש" - ענין מחשבה, כמו (איוב ד): "חורשי און".
מצודת דוד
"והוא" - הלא הוא יושב אתך לבטח, ר"ל: בוטח בך כאיש על רעהו, ולמה תחשוב עליו רעה?פסוק ל
מצודת דוד
"גמלך רעה" - גם תחילת המעשה נקרא במקרא בלשון גמול, וכן (יואל ד ד): "ואם גומלים אתם עלי".פסוק לא
מצודת דוד
"באיש חמס" - בהצלחת איש חמס.פסוק לב
מצודת ציון
"נלוז" - הנוטה מדרך הישר.
מצודת דוד
"נלוז" - הסר והנוטה מדרך הישר.
"ואת" - עם ישרים מעמיק סוד עצתו מאהבתו אותם, וכמ"ש (בראשית יח): "וה' אמר: המכסה אני מאברהם וגו'".פסוק לג
מצודת ציון
"מארת" - מלשון ארור.
"ונוה" - מדור, כמו (ירמיהו מט): "נוה איתן".
מצודת דוד
"מארת ה'" - ר"ל: העושר אשר בבית הרשע קללת ה' היא, כי שמורה לרעתו, ותחשב א"כ אם כן לקללה.
"יברך" - מוסב על ה', לומר שהוא יברך את אשר בנוה הצדיקים, ר"ל: לברכה תחשב, כי ישפיעו מטובם לדל ויקבלו גמול.פסוק לד
מצודת דוד
"אם ללצים" - ר"ל: לכל אחד משלם גמול במדה שמדד: אם ללצים המלעיגים בבני אדם - יסבב סיבה אשר יתלוצצו בהם בבוא יום אידם,
"ולענוים" - אשר הם שפלי הרוח ומכבדים כל אדם, יתן חנם בעיני הכל ויכבדו להם.פסוק לה
מצודת ציון
"מרים" - מלשון תרומה והפרשה.
"קלון" - בזיון, והוא מלשון (ויקרא ב): "קלוי באש", כי בעבור הבזיון יתאדם הפנים כאלו נקלה באש. או הוא מלשון קַלּוּת.
מצודת דוד
"ינחלו" - נוחלים לעצמם הכבוד.
"מרים" - כל אחד מפריש הקלון לחלקו.
<< · מצודות על משלי · ג · >>