מצודות על מלכים ב יח
<< · מצודות על מלכים ב · יח · >>
פסוק א
מצודת דוד
"בשנת שלש" - רצה לומר אחר שעבר שלש להושע בתחילת ד' למלכו מעצמו כי הושע מלך מעצמו בי"ג לאחז וימי מלכות אחז היו ט"ז שנה וכלו אם כן בד' להושע ואז מלך חזקיהפסוק ב
מצודת דוד
"ועשרים וגו'" - ומקוטעות היופסוק ד
מצודת ציון
"וכתת" - ענין כתישה כמו (שם ב ד) וכתתו חרבותם
מצודת דוד
"נחשתן" - כאומר מה זה הלא הוא רק נחושת ולהקטין מעלתו הוסיף הנו"ן כי כן דרך המקרא וכן (שמואל ב יג כ) האמינון אחיך
"אשר עשה משה" - בעת נשלח בישראל הנחשים השרפים צוהו ה' לעשות נחש נחושת להביט בו הנשוך וחי כמו שנאמר בתורה (במדבר כא ח)
"מקטרים לו" - בחשבם שיש בו אלהות על כי נתרפא הנשוך כאשר הביט בו
"את הבמות" - מה שהקריבו עליהם לגבוה ובאיסור נעשו כי מעת שנבנה הבית נאסרו הבמותפסוק ז
מצודת דוד
"ישכיל" - יצליח כי המצליח נראה הוא להבריות כאילו עושה מעשיו בהשכלפסוק ח
מצודת דוד
"ממגדל נוצרים" - מן המגדל שהצופים עומדים עליו ורצה לומר מקטן ועד גדולפסוק ט
מצודת ציון
"ויצר" - מלשון מצור
מצודת דוד
"עלה שלמנאסר" - עם שכבר נאמר למעלה חזר לספר שוב כאומר מה שעלה שלמנאסר וגו' וגבר אשור על ישראל ויגל את ישראל וגו' עד סוף הענין הנה זה לא היה בכח ידיו כי אם על אשר לא שמעו בקול ה' וגו' שהרי בימי חזקיה עלה אשור על ירושלים וספו תמו ברצות ה'
"היא השנה השביעית להושע" - כי חזקיהו מלך בד' להושעפסוק י
מצודת דוד
"מקצה שלש שנים" - כי צר עליה בתחלת ד' וכבשה בסוף ו'פסוק יא
מצודת ציון
"וינחם" - הניחםפסוק יב
מצודת דוד
"את בריתו" - התורה אשר נתן בברית
"על אשר לא שמעו וגו'" - ולא בכח ידםפסוק יג
מצודת ציון
"הבצרות" - מלשון מבצר
"ויתפשם" - לכדםפסוק יד
מצודת דוד
"וישם" - שם עליו עונש שלש מאות וגו'
"את אשר תתן וגו'" - רצה לומר העונש אשר תשים עלי אשא ואסבול
"חטאתי" - במה שמרדתי בךפסוק טו
מצודת ציון
"בית ה" - בבית הפסוק טז
מצודת ציון
"קצץ" - כרת וקלף
"האומנות" - מפתני הבית וכן תרגם יונתן סקופיא
מצודת דוד
"אשר צפה חזקיה" - כי כבר היה נפסד הצפוי שעשה שלמה
"קצץ" - קלף ציפוי הזהב מן הדלתות ומן מפתני הביתפסוק יז
מצודת ציון
"כבד" - ענין רבוי
"בתעלת הברכה" - הברכה היא מקום בנוי באבנים ובסיד ושם מתכנסים המים והתעלה היא החפירה הסמוך לה ובעת הצורך ממשיכים לה אמת המים מן הבריכה וכן (שם ז ג) אל קצה תעלת הבריכה
"במסלת" - בדרך הכבושה
מצודת דוד
"בתעלת" - בתעלה הנמשכת מהבריכה העליונה אשר היא במסילה ההולך אל השדה שמכבסים שם את הבגדים ושוטחים שמה מול השמש לנגבם
"וישלח מלך אשור" - ובמרמה שם עליו העונש כי עם כל זאת עלה עליופסוק יח
מצודת דוד
"המזכיר" - הממונה על ספר הזכרונות
"על הבית" - ממונה על בית המלך
"אל המלך" - קראו אל המלך לצאת אליהםפסוק יט
מצודת דוד
"מה הבטחון וגו'" - אמור מה בטחונך אשר בעבורה מרדת בי לבל השמע לי לצאת מארצך אל ארץ אחרת וכאשר אמר בסוף דבריופסוק כ
מצודת דוד
"עתה" - הואיל והצורך הוא גם אל הגבורה ואיננה בך אם כן על מי בטחת שיתן בך גבורה
"אמרת" - אתה חושב שאך בדבר שפתים בעצת יועצים נעשה המלחמה לא כן הוא כי צריכים אליה עצה עם גבורהפסוק כא
מצודת ציון
"משענת" - ענין סמיכה
"הקנה" - המטה
"הרצוץ" - השבור ומרוסס כמו (עמוס ד א) הרוצצות אביונים
"ונקבה" - מלשון נקב וחור
מצודת דוד
"עתה הנה בטחת" - הואיל ואין בך גבורה מעצמך הנה מהו בטחונך על מצרים הלא הוא כמו משענת קנה רצוץ בראשו אשר אם יסמוך איש עליו באים עוד הקסמין והקרומיות בכפו ונוקבין אותה כן עזרת פרעה נהפך עוד לרעהפסוק כב
מצודת דוד
"הלא הוא" - הלא זה הוא אשר הסיר חזקיה את במותיו אשר היו בכל הארץ ואמר לישראל שרק למזבח העומד בבית המקדש אשר בירושלים תשתחוו ומיעט אם כן בעבודתו ונבאש בעיניופסוק כג
מצודת ציון
"התערב" - מלשון ערבון ומשכון כי כששנים חלוקים בדבר מה וכל אחד מחייב עצמו בממון באם לא יהיה כדבריו הדרך הוא שכל אחד נותן ערבון להיות בטוח ומקויים
מצודת דוד
"לתת לך" - לתת מאנשיך
"התערב נא" - התחייב עצמך עם אדוני אם תוכל למלאות הדבר אשר ישאלפסוק כד
מצודת ציון
"פחת" - ענין שררה
מצודת דוד
"ותבטח" - אם כן בוודאי כל בטחונך ברכב ובפרשים על מצרים אשר הוא כקנה רצוץ
"ואיך תשיב" - את פניך להלחם עם פני פחת וגו' הלא אף הקטן שבהם ממונה הוא על אלפיםפסוק כה
מצודת ציון
"המבלעדי" - ענינו כמו זולת
מצודת דוד
"ה' אמר" - כבר ניבא ישעיהוו (ישעיהוו ח ד) ישא וגו' ואת שלל שומרון וטעה לומר שכן יעשה לירושלים
"המבלעדי ה'" - וכי מבלי גזירת המקוםפסוק כו
מצודת דוד
"יהודית" - בלשון יהודית
"באזני העם" - בפניהם כשהם שומעים כי הכל מכירים בו וכאומר הנה אין מהדרך לפרסם דברי מלחמה בפני המון העם
"כי שומעים" - כי מבינים אנחנו ארמית
"ארמית" - בלשון ארמיתפסוק כז
מצודת ציון
"העל" - כמו האל
"חוריהם" - מלשון חור ונקב ורצה לומר צואה היוצאת מנקב פי הטבעת
"שיניהם" - הוא מי רגלים והוא קרוב מלשון שתן
מצודת דוד
"עמכם" - רצה לומר גם הם גם אתם
"לאכול" - להזהירם כי יבאו במצור ומעקת רעבון וצמאון יוכרחו לאכול צואה ולשתות מי רגלים
"העל אדוניך" - וכי רק אל אדוניך ואליך שלחני אדוני לדבר דבריפסוק כט
מצודת ציון
"ישיא" - ענין הסתה ופתוי כמו (בראשית ג יג) הנחש השיאניפסוק לא
מצודת ציון
"ברכה" - ענינו מנחה ותשורת שלום כמו (שם לג יא) קח נא את ברכתי
מצודת דוד
"ואכלו וגו'" - רצה לומר לא תהיו עוד כלואים בתוך העיר מבלי לצאת ללקוט פירות האילנות ולשאוב מי הבורות
"עשו אתי ברכה" - רצה לומר עשו עמי שלום לתת תשורת שלוםפסוק לב
מצודת ציון
"ותירוש" - ענבי היין
"זית יצהר" - זיתים המושכין שמן
"יסית" - מלשון הסתה ופיתוי
מצודת דוד
"כי יסית" - אשר יסית
"וחיו" - מה שאין כן אם תעמדו במרד
"ולקחתי" - אקח אתכם מפה להוליך אל ארץ טובה כארצכם כי כן היה דרכו להעביר את האומות שכבש מארצם לארץ אחרתפסוק לג
מצודת דוד
"איש וגו'" - רצה לומר כל אלוה את ארצופסוק לד
מצודת ציון
"הנע" - מלשון נע
"ועוה" - מלשון עוות ועקום
מצודת דוד
"הנע ועוה" - הניעם ממקומם והעקימם
"כי הצילו" - וכי אלהי שמרון הצילו את שומרון מידיפסוק לו
מצודת ציון
"והחרישו" - שתקופסוק לז
מצודת דוד
"קרועי בגדים" - על ששמעו דברי רבשקה המחרף ומגדף כלפי מעלה להדמותו לאלהי עמי הארצות
<< · מצודות על מלכים ב · יח · >>