"למנצח", הוסד על הרעב שהיה בימי דוד שלש שנים, ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים, ונתנו שבעה מבני שאול אל הגבעונים להמיתם, ויעתר ה' לארץ אחרי כן (ש"ב כ"א), וקבלו חז"ל שאז נתוספו גרים רבים, שראו איך דן הקב"ה דין גרים גרורים ויראו מפני ה' ויושר משפטיו:
"לדעת", אחר שהשיב ה' שהוא על חטא הגבעונים, "ידעו בארץ את דרכך", שתעשה משפט גם לגרים, (וביחוד שהיה התשובה על שאול שלא נספד כהלכה ועל שהרג את הגבעונים, ואמרו חז"ל על זה באשר משפטו פעלו, שאחז כף המשפט בצד האחד וכף הזכות בצד השני שהם שני הדרכים שלו, חסד ומשפט), והארץ הוא הפך השמים, ר"ל שגם בארץ ידעו דרכיך הנעלמים, "ובכל גוים" ידעו "ישועתך" לכל חוסים בך, ועי"כ.
ביאור המילות
(ג-ה) "גוים, עמים, לאמים". גוים הם הקבוצים, ועמים הם הקבוצים החשובים יותר שיש להם מלך, והם יודו לה' (כמ"ש ישעיה א' ד'), ולאומים הם האומות שיש להם דת מיוחד (כמ"ש ישעיה י"ז, ולמעלה ב' א'), והם ירננו שהוא יותר מהודאה לפרסם מעשיו לרבים:
"יודוך עמים", ולא לבד מקצתם רק "יודוך כולם", ויש הבדל בין עמים ובין לאומים, "שלאומים" הם אלה שיש להם דת מיוחד, והם "ישמחו וירננו" ויספרו בפרהסיא, ומפרש "יודוך עמים אלהים":