מלבי"ם על משלי ה
<< · מלבי"ם על משלי · ה · >>
פסוק א
ביאור המילות
(א-ב) "חכמה, תבונתי, ודעת". עי' גדרם למעלה (סי' א'), ומזימות מורה על מחשבות עמוקות של חכמה (כנ"ל ב' י"א), והשפה ירמוז תמיד על הדעת כמו שיתבאר (לקמן י' כ'):פסוק ב
פסוק ג
פסוק ד
פסוק ה
ביאור המילות
"מות, שאול". עי' למעלה (א' י"ב):פסוק ו
ביאור המילות
"ארח, מעגלותיה". התבאר הבדלם למעלה (ב' ט"ו), ושם פלס בא תמיד על מדידת המעגל להשיבו אל הארח הישר (כנ"ל ד' כ"ו):פסוק ז
פסוק ח
פסוק ט
ביאור המילות
"הודך". הוא ההוד הנפשי הפנימי, כמ"ש בהבדל שבין הוד והדר בס' התו"ה קדושים (סי' ל"ח):פסוק י
ביאור המילות
"זרים, נכרי". הבדלם למעלה (ב' ט"ז) שהנכרי גרוע מן הזר, ומוסיף שיהיו בבית נכרי:פסוק יא
ביאור המילות
"בשרך, ושארך", השאר מציין חלקי הבשר שאין מעלים חלופים, כמו הבשר הנשאר על העצמות גם באיש דל ורזה, והבשר כולל כל הבשר גם אשר בא ע"י שומן ועובי הגוף ופטומו, ולכן נסמך שאר בשר, ופה מוסיף ושארך:פסוק יב
ביאור המילות
"מוסר תוכחת". כנ"ל (ג' י"א) ע"ש:פסוק יג
ביאור המילות
"מורי, מלמדי". התבאר הבדלם בס' התו"ה מצורע, (סי' קי"ז):פסוק יד
ביאור המילות
"קהל, ועדה". עדה מציין עדת חכמים, וזה מוסיף על קהל שכולל גם המוניים, התו"ה ויקרא (סי' רמ"א):פסוק טו
ביאור המילות
(טו-טז) "בורך בארך". התבאר הבדלם התו"ה שמיני (סי' קמ"ד), ושם התבאר ההבדל בין מעין ובין באר, שהבאר הוא בעומק, והמעין יהיה לפעמים על פני האדמה, ויפול גם על מים מועטים, ופה יסדר ההדרגה תחלה כשהיה רק מעין קטן יפוצו חוצה, ואח"כ יזלו בשפע מן הבאר העמוק פלגי מים, וההבדל בין חוץ ורחוב התבאר ישעיה (סי' י"ד) ולמעלה (א' כ'):פסוק טז
פסוק יז
פסוק יח
פסוק יט
ביאור המילות
"דדיה". הם דדים התחתונים, כמו ושם עשו דדי בתוליך.
"תשגה", בא על שגיות ורבות האהבה אל דבר עד שכל מעינה בה, ואולי משתתף עם שגא בא':פסוק כ
ביאור המילות
"בזרה, נכריה". כנ"ל (י'):פסוק כא
ביאור המילות
"דרכי, מעגלותיו". התבאר למעלה (ב' ט"ו), ושם פלס בא תמיד על מדידת המעגל להוליכו אל דרך הישר (כנ"ל ד' כ"ו):פסוק כב
ביאור המילות
"עונותיו, חטאתו". מבואר בכ"מ שהחטא מציין המעשה ובא על השוגג או הנעשה ע"י התאוה, והעון מציין עוות השכל והכפירה, והוא המזיד כמ"ש ישעיה (א' ד') אילת השחר (כלל שס"ג), וכדברים שבכאן נאמרו בישעיה (ה), הוי מושכי העון בחבלי השוא, וכעבות העגלה חטאה, ר"ל שעקר הם חבלי חטאתו, ולכידת העון הם חבלי השוא כמ"ש בפירושי שם:פסוק כג
ביאור המילות
"אולתו". כבר התבאר שאויל ואולת הוא משורש אולי, שמורה על המספק והספיקות שיטילו האוילים בחכמה ובמוסר, וע"כ חכמה ומוסר אוילים בזו, כי אין מאמינים בה, וע"כ ישגה שמורה תמיד שגיאה עיונית, כמ"ש בס' התו"ה ויקרא (סי' רמ"ג), בהבדל בין שגג ובין שגה, שלפי עיונם הכוזב ישגו מן המוסר והחכמה:<< · מלבי"ם על משלי · ה · >>