קטגוריה:ירמיהו יז ד
נוסח המקרא
ושמטתה ובך מנחלתך אשר נתתי לך והעבדתיך את איביך בארץ אשר לא ידעת כי אש קדחתם באפי עד עולם תוקד
וְשָׁמַטְתָּה וּבְךָ מִנַּחֲלָתְךָ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ וְהַעֲבַדְתִּיךָ אֶת אֹיְבֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָדָעְתָּ כִּי אֵשׁ קְדַחְתֶּם בְּאַפִּי עַד עוֹלָם תּוּקָד.
וְשָׁמַטְתָּ֗ה וּבְךָ֙ מִנַּחֲלָֽתְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַעֲבַדְתִּ֙יךָ֙ אֶת־אֹ֣יְבֶ֔יךָ בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יָדָ֑עְתָּ כִּֽי־אֵ֛שׁ קְדַחְתֶּ֥ם בְּאַפִּ֖י עַד־עוֹלָ֥ם תּוּקָֽד׃
וְ/שָׁמַטְתָּ֗ה וּ/בְ/ךָ֙ מִ/נַּחֲלָֽתְ/ךָ֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָ֔/ךְ וְ/הַעֲבַדְתִּ֙י/ךָ֙ אֶת־אֹ֣יְבֶ֔י/ךָ בָּ/אָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יָדָ֑עְתָּ כִּֽי־אֵ֛שׁ קְדַחְתֶּ֥ם בְּ/אַפִּ֖/י עַד־עוֹלָ֥ם תּוּקָֽד׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
רש"י
"ובך" - אנקם מחמת נחלתך אשר נתתי לך שלא עשית רצוני להשמיטה ד"א ובך מנחלתך ובך אנקם מנחלתך שאגלה אותך ממנה
"כי אש קדחתם באפי" - יקדתם בנחירימצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"ושמטתה" - מלשון השמטה ועזיבה כמו שמוט כל בעל משה ידו (דברים טו)
"קדחתם תוקד" - ענין הבערה ושריפה כמו אש קדחה באפי עליכם תוקד (לעיל טו)
מצודת דוד
"כי אש" - הבערתם חמתי ותשרוף עד עולם ר"ל אכעס עליכם זמן מרובה
"והעבדתיך" - ר"ל אבל אתה תעבוד אדמת האויב בארץ אשר לא ידעת מאז
"ובך" - ר"ל לא מרצונך תעזוב עבודתה אלא בך תהיה העזיבה כי תהיה נעזב מנחלתך וגו' ולא תהיה שמה לעבדה וזה בגמול שלא שמטו בשביעית
"ושמטתה" - תעזוב את האדמה מלעבדה בחרישה וזריעהמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"ושמטתה ובך". השמטה הוא מה שמסלק את הדבר מרשותו, כמו תשמט ידך, מן החוב, ויאמר שמטוה (מ"ב ט' ל"ג), ובא על השמטת הקרקע, ועז"א מנחלתך, ועל השמטת עצמו שאינו ברשותו רק ברשות אדוניו, ועז"א ובך, ומפרש ועבדת וכו':
- פרשנות מודרנית:
ושמטתה ובך
(ירמיהו יז ד): "ושמטתה ובך מנחלתך אשר נתתי לך, והעבדתיך את איביך בארץ אשר לא ידעת, כי אש קדחתם באפי, עד עולם תוקד".
מתוך: ירמיהו ושנת השמיטה / ד"ר מאיר גרוזמן :
שלוש המילים הראשונות שבפסוק "ושמטתה ובך מנחלתך" מהווים בעיה תחבירית בכל הנוגע למקומה של המילה "ובך" במשפט זה ולמשמעותה.
1. תרגום השבעים קורא את המשפט "ושמטתה ידך מנחלתך".
2. אולם רש"י פירש: " "ושמטתה - על כרחך תשמט ארצך את אשר לא שבתה בשבתותיכם שאמרתי לכם ושבתה הארץ. ובך - אנקם מחמת נחלתך אשר נתתי לך , שלא עשית רצוני להשמיטה" ". מכאן שהפסוק, לדידו של רש"י, עוסק בתוכחה על חטא "שבת הארץ" ועל העונש הצפוי לחוטאים. אם נבקש לציין, כי הפועל שמט אינו מופיע באף לא אחד מספרי הנביאים האחרונים, פרט לירמיהו, ודווקא בהקשר של נחלה וגלות - יקבלו דברי רש"י אלה משנה תוקף.
כך גם בהמשך נבואה זו (ירמיהו יז ה): "כה אמר ה', ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרעו ומן ה' יסור לבו". רש"י ייחס גם לפסוק זה את חטא הפרת שנת השמיטה: " "אשר יבטח באדם - בחרישו וקצירו לומר אזרע בשביעית ואוכל, [זרועו] כמו עזרו; ומן ה' יסור לבו - שהבטיחו וציוויתי את ברכתי לכם" ".
3. ואיתמר כהן פירש: " "ותורחק מנחלתך אשר נתתי לך, וכך אנקם בך" ".
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-06-25.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "ירמיהו יז ד"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.