לדלג לתוכן

ידי משה על שמות רבה/מו/א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

| ידי משה על שמות רבה • פרשה מו |
א • ג • ד • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

הג"ה ד"א פסל לך הה"ד לכל זמן ועת לכל חפץ עת ללדת ועת למות כו'. נ"ל ע"ד דאיתא פלוגתא בגמרא דיבמות סוף פרק החולץ וז"ל את מספר ימיך אמלא אלו שני דורות פירש"י שנים שפוסקין לאדם בשעת לידתו ר"ע ס"ל זכה משלימין לא זכה פוחתין לו וחכמים ס"ל זכה מוסיפין לו לא זכה פוחתין לו א"ל לר"ע הרי הוא אומר והוספתי וגו' ט"ו שנה אמר לו משלו הוסיפו לו תדע שהנביא מתנבא שיאשיהו נולד ועדיין לא נולד מנשה שיצא ממנו יאשיהו וכו' והקשה התוספות וא"ת והלא אם לא התפלל חזקיהו היה מת והיה נבואה בטילה אלא ע"כ הנביא מתנבא אלא מה שראוי להיות אם לא היה חוטא אם כן היאך מוכח מכאן דמשלו הוסיפו אפילו לא הוסיפו משלו וחיה כל שנותיו כו' מה שלא נתקיימה הנבואה לפי שחטא ואלו נשא אשה בבנים ראשונים היה מוליד ואומר ר"י דהדורות נגזרו להוולד באותו זמן ופרק שהם נולדים ובשני תוספת נגזר לו להוליד מנשה ע"כ התוספות. ונלע"ד לומר עוד דלר"ע דאמר זכה רק משלימין ס"ל דיש מיתה בלא חטא באשר שלאחר שכלו ימיו הנגזרים לו אז בהכרח ימות אף שהוא צדיק גמור ולחכמים דאמרי מוסיפין ס"ל דאין מיתה בלא חטא לכך מוסיפין לו כ"ז שלא חטא וק"ל תו איתא במדרש מחני נא כו' אמר הקב"ה מי אשר חטא לי אמחה אמר משה אף אני חטאתי ששברתי הלוחות וכו' ואיתא בגמרא דשבת פ' ר"טי שיפה עשה משה בשבירת הלוחות מכח ק"ו ע"ש ואתיא על נכון פסל לך הדא הוא דכתיב לכל זמן ועת לכל חפץ פי' כדמסיים המדרש עת להשליך אבנים זו הלוחות ועת כנוס אבנים פסל לך נמצא מוכח דיפה עשה משה בשבירת הלוחות עז"ק א"כ למה אמר משה מחני נא הרי לא חטא אלא ע"כ צ"ל דס"ל כר"ע דאמר יש מיתה בלא חטא וא"כ אז צ"ל דס"ל נמי זכה משלימין לו ולא מוסיפין וע"ז קשה מחזקיהו דכתיב והוספתי צ"ל דמשלו הוסיפו לו תדע וכו' אך ע"ז קשה קושית התוספות והלא אם לא התפלל חזקיהו וכו' אלא ע"כ צ"ל כתירוץ ר"י דהדורות נגזרו להוולד באותו זמן ופרק שהם נולדים וכו' לזה אמר המדרש עת ללדת עת דייקא ר"ל באשר שהוא עת קבוע לזה כמ"ש התוספות בשם ר"י ואז י"ל כדעת ר"ע דלעולם אין מוסיפין רק משלימין אפילו אם הוא זוכה וא"כ שפיר יכול משה לומר מחני נא בשגם שלא חטא כלל ועתה מדוייק נמי עת למות בל"ז הוה אמרינן דאינו עת למות ואז אם זכה מוסיפין לו ממש עד אין סוף משום די"ל דס"ל כחכמים דאם זכה מוסיפין לו ואין מיתה בלא חטא אבל השתא דמוכח דאתיא כר"ע ואז לא מצינו הוספה בשום אדם אף אם הוא זכה רק השלמה בעלמא שמשלימין לו ימיו הנגזרים לו בשעת לידתו ואם כן שפיר יש לומר עת למות ודו"ק. וע"ד זה יתורץ נמי מדרש רבה פר' כי תבא וז"ל ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך וגו' כשם שביאתך לעולם בלא חטא כך יהיה יציאתך מן העולם וכו' הה"ד עת ללדת ועת למות. ע"ש בקצת שינוי לשון וסיגנון אחד עולה לכאן ולכאן באשר דאם יציאתו מן העולם יכול להיות אף בלא חטא נמצא דיש מיתה בלא חטא ולזה מסיים המדרש הה"ד עת ללדת ועת למות דעתה מוכח דיש עת למות משום דאף אם הוא זכה אין מוסיפין לו רק משלימין לו ואז ג"כ מוכח דעת ללדת כנ"ל וק"ל. מפי האלוף התורני מהור"ר ישראל במהור"ר יעקב קאפיל זצ"ל לוי העליר מפראג. בעל המגיה והמלקט: