קטגוריה:ויקרא יא טו

<< · מ"ג ויקרא · יא · טו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
את כל ערב למינו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֵ֥ת כׇּל־עֹרֵ֖ב לְמִינֽוֹ׃

מדרש ספרא

• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

[ד] "...עורב" -- זה עורב,  "כל עורב"-- להביא עורב העמקי ועורב הבא בראשי יונים,
"למינו"-- להביא את הזרזורים, "למינו"-- להביא את הסנונית.

[ה] "נץ" -- זה הנץ, "למינהו" -- להביא בר חריא.

מה תלמוד לומר "למינה..למינו...למינהו...למינה" ארבעה פעמים?

• שיכול אלו יהיו אסורים והשאר יהיו מותרים?
• תלמוד לומר "למינהו למינהו" -- ריבה.
• הא כיצד? הריני למד מן המפורש --
• [ו] מה הנשר מפורש -- אין לו זפק, ואין לו אצבע יתירה, ואין קורקבנו נקלף, ודורס ואוכל -- אף כל כיוצא בו אסור.
• מה תורים ובני יונה מיוחדים שיש להם זפק, ואצבע יתירה, וקרקבנו נקלף, ואין דורסים ואוכלים -- אף כל כיוצא בהם מותר.

[ז] "כל שרץ העוף ההולך על ארבע שקץ הוא לכם" --

• יכול יהא הכל אסור?    תלמוד לומר "אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף ההולך על ארבע".
• יכול יהא הכל מותר?    תלמוד לומר "ארבה וסלעם חרגל וחגב".
• אין לי אלא אלו בלבד; מנין לרבות שאר המינים?    תלמוד לומר "למינהו...למינהו" -- ריבה. הא כיצד? הריני למד מן המפורש --
• [ח] מה ארבה מפורש יש לו ארבעה רגלים וארבע כנפים וקרסוליו וכנפיו חופים את רובו -- אף כל כיוצא בו מותר.
• ר' יוסי אומר ושמו "חגב".

ר' אלעזר ברבי יוסי אומר "אשר לא כרעים"-- אף על פי שאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן.

[ט] "ארבה" -- זה גובאי, "סלעה" -- זה חרשון, "חרגול" זה נפול, "חגב" זה נדיין (ס"א נדוין).

מה תלמוד לומר "למינהו..למינהו" ד' פעמים?    להביא צפורת כרמים, ויוחנא ירושלמית, והצדיא, ואת הערצוביא, ואת הארזבונית.

[י] רבי אומר "וכל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים..שקץ הוא לכם"-- אם יש לו חמש הרי זה טהור.

"שקץ הוא"-- פרט לעירוביו.     מכאן אמרו חכמים חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים -- לא פסלו את צירן. העיד ר' צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור.