קטגוריה:דברים לג ה
נוסח המקרא
ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל
וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיְהִ֥י בִישֻׁר֖וּן מֶ֑לֶךְ בְּהִתְאַסֵּף֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם יַ֖חַד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
וַ/יְהִ֥י בִ/ישֻׁר֖וּן מֶ֑לֶךְ בְּ/הִתְאַסֵּף֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם יַ֖חַד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַהֲוָה בְיִשְׂרָאֵל מַלְכָּא בְּאִתְכַּנָּשׁוּת רֵישֵׁי עַמָּא כַּחְדָּא שִׁבְטַיָּא דְּיִשְׂרָאֵל׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְהוּא הֲוָה מַלְכָּא בְּיִשְרָאֵל בְּאִתְכַּנָשׁוּת רֵישֵׁי עַמָא כַּחֲדָא מִשְׁתַּמְעִין לֵיהּ שִׁבְטַיָא דְיִשְרָאֵל: |
| ירושלמי (קטעים): | וִיקוּם מֶלֶךְ מִדְבֵית יַעֲקב בִּכְנִישׁוּת רָאשֵׁי עַמָא כַּחֲדָא יִשְׁתַּמְעוּן לֵיהּ שִׁבְטַיָא דִבְנֵי יִשְרָאֵל: |
רש"י
"בישרון מלך" - תמיד עול מלכותו עליהם
"בהתאסף" - בכל התאסף ראשי חשבון אסיפתם
"ראשי" - כמו כי תשא את ראש ראוין אלו שאברכם ד"א בהתאסף בהתאספם יחד באגודה אחת ושלום ביניהם הוא מלכם ולא כשיש מחלוקת ביניהם
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
בְּהִתְאַסֵּף – בְּכָל הִתְאַסֵּף רָאשֵׁי חֶשְׁבּוֹן אֲסֵפָתָם (ספרי שמו).
רָאשֵׁי – כְּמוֹ "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ" (שמות ל,יב); רְאוּיִין אֵלּוּ שֶׁאֲבָרְכֵם. דָּבָר אַחֵר: בְּהִתְאַסֵּף – בְּהִתְאַסְּפָם יַחַד בַּאֲגֻדָּה אַחַת וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, הוּא מַלְכָּם, וְלֹא כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלֹקֶת בֵּינֵיהֶם (שם).
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וע"ד המדרש ויהי בישרון מלך זה משה, ששמעו כל ישראל התורה מפורשת מפיו, והענין כי הוא היה כמלך והתאספו אליו ראשי השבטים, וכן כתוב למעלה (דברים לא) ויתנה אל הכהנים בני לוי, וכתיב (שם) הקהילו אלי את כל ראשי שבטיכם. ויהי בישרון מלך זה הקב"ה, אימתי, בהתאסף ראשי עם, וכן הוא אומר (תהלים מז) נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם, בזמן שנאספו, וכן הכתוב אומר (עמוס ט) הבונה בשמים מעלותיו ואגדתו על ארץ יסדה וגו', אימתי בונה בשמים מעלותיו, בזמן שאגדתי על ארץ יסדה.
וע"ד הקבלה ויהי בישרון מלך, זו מדת המלכות הכלולה מכל המעלות, ומזה דרשו במדרש רבה (עמוס ט) הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה, למה הדבר דומה, לפלטין בנוי על גבי ספינות, כל זמן שהספינות מחוברות פלטין שעל גביהם עומד, כך הבונה בשמים מעלותיו, אימתי, כשישראל אגודה אחת, אבל כשאינן אגודה אחת כביכול כסאו מבוסס למעלה. כתיב מעלתו וקרי מעלותיו, הקרי ירמוז לעשר המעלות והכתיב ירמוז למעלה אחרונה הכוללת את כלן, ואם כן תלה הכתוב הבנין העליון כלו על ישראל כשהן אגודה אחת.
ודע כי מלת "ויהי" תורה כי המלך הזה הוא האל יתברך, ועוד שיש במלת ויהי שלשה צרופין בשם המיוחד כשתצרף השם המיוחד לארבעה צרופים כפרי החג ותהיה היו"ד לבדה בצרוף הרביעי, וכיון שמלת ויהי נאצלת מהשם המיוחד, הנה זה יורה כי לה' המלוכה, ואם כן יהיה לשון מלך בכתוב הזה כלשון (תהלים קמה) ארוממך אלהי המלך, שהוא תרועת מלך, ולשון (קהלת ה) מלך לשדה נעבד, ולשון (שיר ז) מלך אסור ברהטים, וכן (תהלים כד) ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה, מלך שהוא הכבוד, ואמר סלה כי הוא מתעלה למעלה עד אין סוף, ומלך הכבוד שהזכיר ראשון הוא המולך על הכבוד, וזה מבואר.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" בהתאסף ראשי עם" במתן תורה כאמרו ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם. וכאמרו הן הראנו ה' אלהינו את כבודו וגו':
" יחד שבטי ישראל" היה מלך על כל שבטי ישראל יחדיו שאז הודו וקבלו מלכותו כאמרם ואת תדבר אלינו את כל אשר יאמר ה' אלהינו אליך ושמענו ועשינו:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
הערות
(ה) "ויהי בישרון קראם בשם ישרון על שם ישרות שכלם ומדותיהם". שנהיה עתה המנהג בישראל כשיתהוה איזה דבר. מלך. יש לפרשו מלשון עצה שיתישבו בדבר. וגם מלשון מלכות. שיגישו הדבר להמנהיג, למשה או ליהושע, ואח"כ בהתאסף ראשי עם אחר שהיה משה שואל בה'. אם ראו הכרח בדבר אז התאספו ראשי עם. או יחד שבטי ישראל בסדר נכון כל שבט בפני עצמו. לא כמו שהיה לפנים שכשנהיה איזה דבר התאספו באין סדרים. או יתפרש ויהי בישרון מלך על יהושע שנעשה למלך עליהם כדכתיב (לד ט) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה וגו' וישמעו אליו בני ישראל ויעשו כאשר צוה ה' את משה שהוא מה שאמר (במדבר כח) על פיו יצאו ועל פיו יבואו (יהושע א) כל איש אשר ימרה את פיך וגו' יומת. ויאמר שקבלו עליהם את יהושע למלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
יחד שבטי ישראל - כשהם עשוים אגודה אחת, ולא כשהם עשוים אגודות אגודות; וכן הוא אומר עמוס ט הבונה בשמים מעליותיו ואגודתו על ארץ יסדה. ר' שמעון בן יוחי אומר: משל לאדם שהביא שתי ספינות וקשרם בעוגגים ובעשתות, והעמידן על גביהם ובנה עליהם פלטירים. כל זמן שהספינות קשורות - פלטורין קיימים. פרשו ספינות - אין פלטורים קיימים! כך ישראל כשעושים רצונו של מקום- עליותם בשמים. וכשאין עושים רצונו של מקום - ואגודתו על ארץ יסדה. כיוצא בו אתה אומר שמות טו זה אלי ואנוהו: כשאני מודה לו - הוא נאה; וכשאין אני מודה לו - כביכול בשמו הוא נאה. כיוצא בו אתה אומר ישעיה מג ואתם עדי נאם ה' ואני אל. כשאתם עדי - אני אל; וכשאין אתם עדי - אין אני אל. כיוצא בדבר אתה אומר תהלים קכג אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים: אלמלא אני - לא הייתי יושב בשמים. אף כן אתה אומר: יחד שבטי ישראל - כשהם עשוים אגודה אחת, ולא כשהם עשוים אגודות אגודות - יחד שבטי ישראל:
- פרשנות מודרנית:
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
ויהי בישורון מלך
לפני ברכתו של משה לשבטי ישראל, נאמר (דברים לג ה): "ויהי בישורון מלך, בהתאסף ראשי עם, יחד שבטי ישראל". מי היה מלך בישורון?
הרמב"ן, בפירושו לפסוק זה , מביא שתי אפשרויות: "
- רמז אל "ה'" , הנזכר [ בפסוק ב ], שהיה למלך על ישראל בהיותם ישרים ונאספו כל ראשי העם וכל שבטי ישראל יחד... ורמזו כי הם וראשיהם קבלו מלכות שמים מפי הגבורה וראו שהוא מלך ישראל וגואלו, והתורה קבלו מפי משה שקבלו עליהם ועל זרעם להאמין בו ולעשות כל אשר יצוה מטעם המלך... וזה הפירוש ברור ונכון בכתוב הזה, על דרך שהזכירו בגמרא במסכת ראש השנה... וכן שנינו בספרי (ברכה שמו)... ובמדרש רבה... וגם זה על הדרך שפירשתי. ידרשו, שהיה מלך עליהם מפני שנתאספו ויחדו כולם קבלו מלכותו עליהם, וכן יהיה מורשה לקהלת יעקב, והמלך הוא הקב"ה...
- אבל יש במקצת האגדות שמפרשין אותו על "משה" , אומרים משה מלך, שנאמר ויהי בישורון מלך בהתאסף וגו'. ואם-כן אמר הכתוב, תורה צוה לנו משה להיותה מורשה לקהלת יעקב, והוא היה מלך עלינו ועל כל שבטינו יחד וראוי לנו לעשות דבריו ומצותיו כי מלך גדול וחכם היה עלינו, יספר הכתוב גם בכבוד השליח שהיה גדול וראוי להאמין בו.
והנכון והאמת מה שפירשנו. "
לפי שני הפירושים, הפסוק "ויהי בישורון מלך..." הוא ציטוט מדברי בני-ישראל, שמתחיל בפסוק הקודם (לג4): "תורה ציוה לנו משה, מורשה קהילת יעקב. ויהי בישורון מלך, בהתאסף ראשי עם, יחד שבטי ישראל". לפי פירוש 1, בני-ישראל מודים שהם קיבלו את התורה ממשה, ואת מלכות שמיים מפי ה'; לפי פירוש 2, בני-ישראל מודים שהם קיבלו את התורה ממשה, ומשה הוא המלך שלהם.
הבעיה בזה היא, שהסגנון של שני הפסוקים אינו תואם:
- פסוק לג4 כתוב בגוף ראשון "תורה ציוה לנו משה" - אנו בני ישראל;
- ופסוק לג5 כתוב בגוף שלישי "ויהי בישורון מלך".
לכן נראה לי, שפסוק לג5 הוא לא דברי העם אלא דברי המשורר, וכאן יש שתי אפשרויות:
- על-פי הפירוש המקובל, המשורר בקטע זה הוא משה רבנו, ואם-כן - המלך הוא ה', ומשה משבח את בני-ישראל על-כך שהתאחדו וקיבלו עליהם את עול מלכות ה' (כפירוש 1 בדברי רמב"ן).
- על-פי הפירוש הלא-מקובל , המשורר בקטע זה הוא ה', ואם-כן - המלך הוא משה, וה' משבח את בני-ישראל על-כך שהתאחדו וקיבלו עליהם את מנהיגותו של משה עבדו.
ואולי שני הפירושים נכונים, ויש כאן עוד דוגמה לאהבה בין ה' לבין משה .
וייתכן גם שזו עצה של משה לבני ישראל .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-01-16.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "דברים לג ה"
קטגוריה זו מכילה את 17 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 17 דפים.