קטגוריה:דברים יב כו

מלבי"ם - התורה והמצוה

מה.

רק קדשיך אשר יהיו לך וכו'. הלא כבר נאמר והבאתם שמה עולותיכם וכו'? ופי' שמדבר בקדשי ח"ל, שצריך להביאם. וכמ"ש הרמב"ם (מעשה הקרבנות יח).

ות"ק סבר שתמורות מרבה מן זכר ואם נקבה, כמו שדריש בספרא ( ויקרא קנט ). וכן ר' יהודה דאיירי בדברי ת"ק סובר כן (שם). ור"ע לא ס"ל דרשה ד זכר ואם נקבה, ודריש שבא ללמד שיביא תמורה להקריב. וכן תראה בסוגיא דתמורה יח, שתליא זה בזה כמ"ש בז"א.

והנה מ"ש ונדריך - מפרש הת"ק שממעט בכור ומעשר שא"צ להביאם מח"ל, כי יכולים להתפרנס בכ"מ. היינו שאם יפול בהם מום - מותרים בח"ל. ור"ע מפרש שמדבר בתמורה. אומר, שמ"ש ונדריך - ממעט בכור ומעשר; ופי' בז"א שממעט תמורת בכור ומעשר. וצ"ל שר"ע אינו סובר כדרוש המוזכר בספרא בחקותי קז ותמורה ה ע"ב - למעט תמורת בכור מהקרבה, ממ"ש אם שור אם שה לה' הוא - ולא תמורתו; וממעט שתמורה אינה קרבה מפה.

ומ"ש שחייב בטפול הבאתם עד שיביאם לבהב"ח (=בית הבחירה) , ורי"א עד באר הגולה - נראה דת"ק ר"ש, ואזלי לשטתם במעילה יט. שר"ש סובר שחייב באחריותו עד שיביאם לעזרה, ור' יהודה סובר עד שיזרק הדם. ולכן אמר ר"י עד באר הגולה. שמבואר במדות פה, שלשכת באר הגולה היה אצל מקום השחיטה, עיין בציור של התוי"ט בסוף מדות, ושם מוסר אותו לשחוט ולזרוק הדם.

מו.

רק קדשיך אשר יהיו לך. לבן עזאי מדבר במעשר בהמה.

וממ"ש יהיו לך - ממעט שותפות. ולא מאשר יהיו לך הזכרים, כמ"ש בבכורות נז - דזה בבכור כתיב. ומבע"ל להוציא המוכר בהמתו לנכרי, כמ"ש במכלתא בא קכ .

ומ"ש למעט יתום - נראה שצריך להגיה ת"ל והעברת, שכן איתא במכלתא בא קיח בשם בן עזאי, ועמש"ש.