קטגוריה:בראשית מט כג
נוסח המקרא
וימררהו ורבו וישטמהו בעלי חצים
וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים.
וַֽיְמָרְﬞרֻ֖הוּ וָרֹ֑בּוּ וַֽיִּשְׂטְמֻ֖הוּ בַּעֲלֵ֥י חִצִּֽים׃
וַֽ/יְמָרֲרֻ֖/הוּ וָ/רֹ֑בּוּ וַֽ/יִּשְׂטְמֻ֖/הוּ בַּעֲלֵ֥י חִצִּֽים׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְאִתְמָרַרוּ עִמֵּיהּ וְנַקְמוּהִי וְאַעִיקוּ לֵיהּ גּוּבְרִין גִּבָּרִין בַּעֲלֵי פַלְגוּתֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּמַמְרִירוּ לֵיהּ וְנָצוּ לֵיהּ כָּל חַרְשֵׁי מִצְרָאֵי וְאוּף אָכְלוּ קוּרְצוֹי קֳדָם פַּרְעה סַבָּרִין לְמַחְתָּא יָתֵיהּ מִן יְקָרֵיהּ אָמְרִין עֲלוֹי לִישַׁן תְּלִיתָאֵי דְקָשֵׁי הֵי כְגִירִין: |
| ירושלמי (קטעים): | אֲמָרוּ לְקוּבְלֵיהּ וְלָא יָכְלוּ לֵיהּ כָּל חֲרָשֵׁיהוֹן דְמִצְרַיִם וְכָל חַכִּימִין אָמְרוּ בִּישְׁתֵיהּ קֳדָם רִיבּוֹנֵיהּ אָכְלוּ קֻרְצוֹהִי קֳדָם פַּרְעה מַלְכָּא דְמִצְרַיִם מִן בִּגְלַל לְמִנְחַתָּא יָתֵיהּ מִן יְקָרֵיהּ אָמְרוֹ עֲלוֹי לִישַׁן תְּלִיתָאֵי בְּפַלְטְרִין דְפַרְעה דַהֲוָה קָשֵׁי עֲלוֹי הֵיךְ גִירַיָא: |
רש"י
"ורבו" - נעשו לו אחיו אנשי ריב ואין הלשון הזה לשון פעלו שא"כ היה לו לינקד ורבו כמו המה מי מריבה אשר רבו וגו' ואף אם ל' רביית חצים הוא כן היה לו לינקד ואינו אלא לשון פועלו כמו שמו שמים (ירמיהו ב) שהוא ל' הושמו וכן רמו מעט שהוא ל' הורמו אלא שלשון הורמו והושמו ע"י אחרים ול' שמו רמו רבו מאליהם הם משוממים את עצמם נתרוממו מעצמם נעשו אנשי ריב וכן דומו יושבי אי כמו נדמו וכן תרגם אונקלוס ונקמוהי
"בעלי חצים" - שלשונם כחץ ותרגומו מרי פלוגתא לשון ותהי המחצה אותן שהיו ראוים לחלוק עמו נחלה
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וָרֹבּוּ – נַעֲשׂוּ לוֹ אֶחָיו אַנְשֵׁי רִיב. וְאֵין הַלָּשׁוֹן הַזֶּה לְשׁוֹן פָּעֲלוּ, שֶׁאִם כֵּן הָיָה לוֹ לִנָּקֵד "וָרָבוּ" (בְּקָמַץ הָרֵי"שׁ), כְּמוֹ: "הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ" וְגוֹמֵר (במדבר כ,יג); וְאַף אִם לְשׁוֹן רְבִיַּת חִצִּים הוּא, כֵּן הָיָה לוֹ לִנָּקֵד. וְאֵינוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן פֻּעֲלוּ, כְּמוֹ: "שֹׁמּוּ שָׁמַיִם" (ירמיהו ב,יב), שֶׁהוּא לְשׁוֹן 'הוּשַׁמּוּ', וְכֵן "רוֹמּוּ מְעַט" (איוב כד,כד), שֶׁהוּא לְשׁוֹן 'הוּרְמוּ'; אֶלָּא שֶׁלְּשׁוֹן 'הוּרְמוּ' וְ'הוּשַׁמּוּ'– עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וּלְשׁוֹן 'שֹׁמּוּ, רֹמּוּ, רֹבּוּ' – מֵאֲלֵיהֶם הוּא: מְשׁוֹמְמִים אֶת עַצְמָם, נִתְרוֹמְמוּ מֵעַצְמָם, נַעֲשׂוּ אַנְשֵׁי רִיב. וְכֵן "דֹּמּוּ יֹשְׁבֵי אִי" (ישעיהו כג,ב), כְּמוֹ 'נָדַמּוּ'. וְכֵן תִּרְגֵּם אוֹנְקְלוֹס.
"וְנַקְּמוֹהִי" – [=וּנְקָמוּהוּ, תרגום של "וַיִּשְׂטְמֻהוּ"] בַּעֲלֵי חִצִּים – שֶׁלְּשׁוֹנָם כַּחֵץ (ב"ר שם). וְתַרְגּוּמוֹ "מָרֵי פַלְגּוּתָא" [=בַּעֲלֵי מַחֲלֹקֶת], לְשׁוֹן "וַתְּהִי הַמֶּחֱצָה" (במדבר לא,לו); אוֹתָן שֶׁהָיוּ רְאוּיִים לַחֲלֹק עִמּוֹ נַחֲלָה.
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
וישטמהו — מוקדם קודם וימררוהו, כאילו אמר: וכבר שטמוהו.
וזה רמז על אחיו שמכרוהו:ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ורבו על ידי שרבו כוחות הרע עליו ואנסוהו על העבירה ורבו על המונע וישטמוהו בעלי חצים הם הקליפות אשר מחטיאים את האדם להוציא זרע לבטלה היורה כחץ ואמר לשון משטמה כי כוחות הרע יחשבו לרעה כמשטמים לקדושה להשחית חמדה ואף על פי כן נתגבר כארי ולא ירה חצו אלא ויפוזו זרועי ידיו. ואומרו מידי אביר יעקב פירוש כי ה' עזרו על דרך אומרו (תהלים, לז) ה' לא יעזבנו בידו ונתן לו אבירות כנגדם כי ה' הוא העוזר נגד המסית והמדיח. ואומרו משם רועה אבן ישראל כאן רמז (תהלים, קיח) אבן מאסו הבונים ויוסף באמצעות צדקו אשר שמר ברית קודש זכה באבן הראשה. והוא סוד (משלי, י) צדיק יסוד עולם שנקרא רועה אבן ישראל והבן ומשלו נתנו לו:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מט כג.
וַיִּשְׂטְמֻהוּ
מטרת הברכות של יעקב
יעקב מודיע מה יקרה "בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (ביאור:בראשית מט א), ולא 'בקץ הימים', והכוונה כאשר הם יגיעו לארץ המובטחת.
- ומטרתו להציג את אופי הבנים, ולהנחות מי ימלוך עליהם בהצלחה. ("אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה" (יחזקאל יח ב), מעשה אבות סימן לבנים.)
- ראו הרצאת הרב אורי שרקי: |האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים.
יוסף המצליח והשנוא - האם הוא התאים להיות מלך על בני ישראל?
יוסף היה חכם ונבון (ביאור:בראשית מא לט]]).
- מגיל צעיר הוא לחץ על בני השפחות לשפר את צאנו, ולעבוד קשה למענו. בני השפחות סרבו למרותו, והוא התלונן עליהם, ככתוב: "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה, אֶל אֲבִיהֶם" (ביאור:בראשית לז ב). אביו הדיח אותו מתפקיד ניהול ונתן לו תפקיד יצוגי חסר כוח, כיורש עצר.
- יוסף סיפר את חלומותיו ותקוותיו למלוך על אחיו (ביאור:בראשית לז ז), למרות שהוא לא הבין מה זאת 'למלוך', ובתמורה הוא קיבל שנאה (ביאור:בראשית לז ח).
- כך במצרים תחת שליטתו של פוטיפר, יוסף החכם הצליח לכפות על אנשי פוטיפר לעשות את רצונו, והוא הצליח מאוד, ככתוב: "וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה, יְהוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ" (ביאור:בראשית לט ג).
- כך בבית הסוהר, תחת שליטתו של שר בית הסוהר, יוסף החכם הצליח, ככתוב: "וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה, יְהוָה מַצְלִיחַ" (ביאור:בראשית לט כג).
- ומשם, תחת שליטתו של פרעה, יוסף החכם הצליח לכפות את רצונו על כל מצרים, והוא הצליח מאוד, ככתוב: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם: לְכוּ אֶל יוֹסֵף, אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ" (ביאור:בראשית מא נה).
ניתן לראות שיוסף היה חכם, עבד קשה, ובעזרת כוח השלטון הוא כפה על אנשים להתאמץ למענו, והביא רווח ותועלת לשליט.
יוסף בהצלחותיו הביא על עצמו קינאה, שנאה, ופחד של האנשים סביבו. אחיו לא אהדו אותו. אפילו לאחר שהוא עזר לאחיו במשך שנים רבות, הם חששו, שלאחר שאביו נפטר והוא יהיה חופשי לעשות כרצונו, הוא יתעלל בהם, ככתוב: "אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ" (ביאור:בראשית נ יז).
- אדם כמו יוסף מתאים להיות משנה, כדברי פרעה: "וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי, רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ" (ביאור:בראשית מא מ), אבל לא המלך עצמו.
יעקב רצה לפגוע בכוחו של יוסף ומינה את הבן הקטן, אפרים, מעל אחיו הבכור, מנשה (ביאור:בראשית מח יט). יעקב חשב להחליש את כוחם של שני בני יוסף, ולקטוע את שבט יוסף מתוך עם ישראל, אולם שבט אפרים לקח את הבכורה של עם ישראל, וחשב שמגיע לו למלוך על בני ישראל. כאשר ירובעם התמנה למלך על ידי הנביא "אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא" (מלכים א יא כט), כדי להחזיר את הגדולה לשבט אפרים ששלט בשילו, המלכות שבה לזמן קצר ביותר לשבט יוסף. תוך זמן קצר ירובעם עשה את הרע בעייני אלוהים, ממלכתו נקרעה ממשפחתו, וקצינים רבים השתלטו על המלוכה לתקופות קצרות, עד אובדן ממלכת ישראל ואנשיה בגלות אשור, והפליטה הצטרפה לממלכת יהודה.
ניתן להבין שליוסף היה סיכוי מסוים למלוך, אולם אופיו של יוסף ואפרים גרם למרירות, מריבות, ושיטמה, שהביאה אסונות לבני ישראל.
כל בני אפרים חשבו שהם מתאימים להיות מלכים, יותר מהמלך הקיים, וכך היתה מהומה כל הזמן.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית מט כג"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.