קטגוריה:בראשית כב ט
נוסח המקרא
ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים ויבן שם אברהם את המזבח ויערך את העצים ויעקד את יצחק בנו וישם אתו על המזבח ממעל לעצים
וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים.
וַיָּבֹ֗אוּ אֶֽל־הַמָּקוֹם֮ אֲשֶׁ֣ר אָֽמַר־ל֣וֹ הָאֱלֹהִים֒ וַיִּ֨בֶן שָׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אֶת־הַמִּזְבֵּ֔חַ וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ אֶת־הָעֵצִ֑ים וַֽיַּעֲקֹד֙ אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ וַיָּ֤שֶׂם אֹתוֹ֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ מִמַּ֖עַל לָעֵצִֽים׃
וַ/יָּבֹ֗אוּ אֶֽל־הַ/מָּקוֹם֮ אֲשֶׁ֣ר אָֽמַר־ל֣/וֹ הָ/אֱלֹהִים֒ וַ/יִּ֨בֶן שָׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אֶת־הַ/מִּזְבֵּ֔חַ וַֽ/יַּעֲרֹ֖ךְ אֶת־הָ/עֵצִ֑ים וַֽ/יַּעֲקֹד֙ אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֔/וֹ וַ/יָּ֤שֶׂם אֹת/וֹ֙ עַל־הַ/מִּזְבֵּ֔חַ מִ/מַּ֖עַל לָ/עֵצִֽים׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲתוֹ לְאַתְרָא דַּאֲמַר לֵיהּ יְיָ וּבְנָא תַּמָּן אַבְרָהָם יָת מַדְבְּחָא וְסַדַּר יָת אָעַיָּא וַעֲקַד יָת יִצְחָק בְּרֵיהּ וְשַׁוִּי יָתֵיהּ עַל מַדְבְּחָא עֵיל מִן אָעַיָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאָתוּ לְאַתְרָא דְאָמַר לֵיהּ יְיָ וּבְנָא תַמָן אַבְרָהָם יַת מַדְבְּחָא דִבְנָא אָדָם וְאִיתְפְּכַר בְּמוֹי דְטוּבְעָנָא וְתַב נח וּבַנְיֵיה וְאִתְפְּכַר בְּדָרָא דְפַלְגוּתָא וְסָדַר עִילוֹי יַת קִיסַיָא וְכָפַת יַת יִצְחָק בְּרֵיה וְשַׁוֵי יָתֵיהּ עַל מַדְבְּחָא לְעֵיל מִן קִיסִין: |
רש"י
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וע"ד המדרש המזבח מזבח אין כתיב כאן אלא המזבח הוא המזבח שהקריב בו אדם הראשון. הוא המזבח שהקריבו בו קין והבל. הוא המזבח שהקריב בו נח ובניו. הוא המזבח שהקריבו בו הראשונים.
ועל דרך הקבלה באור המדרש הזה ידוע מי הוא הנקרא מזבח הוא המקבל תחלה והוא סוף הבנין. וזהו שאמר ויבן ובודאי הוא המזבח שהקריבו בו למעלה ולמטה.ובפרשת ויקרא ארמוז זה בעה"י
ויערוך את העצים. הידועים אותן שבקע בביתו, שעליהן הזכיר למעלה ויבקע עצי עולה. או קראם בשם הידיעה לפי שאין כל העצים כשרים לקרבן.
ויעקוד את יצחק בנו וישם אותו על המזבח. אמרו במדרש כשבא לשחוט אמר יצחק, אבי אסור את ידי ורגלי שלא אראה את המאכלת ואזדעזע ויפסל הקרבן, בבקשה ממך אל תעש בי מום.
ממעל לעצים. א"ר חנינא מלמד שעשה אברהם את המזבח מכוון כנגד כסא הכבוד, כתיב הכא ממעל לעצים, וכתיב התם (ישעיה ו ב) שרפים עומדים ממעל לו.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
ואם כן אומרו על המזבח הוא מיותר. אך לזה נזכיר מאמרם ז"ל (ילקוט קא) באומרם ממעל לעצים מכוון כנגד כסא הכבוד כד"א שרפים עומדים ממעל לו. והוא כי הוקשה למו שהיה לו לומר על העצים, אך היה לגזרה שוה. ועל דרך זה יתכן במה שידענו - והזכרנוהו למעלה - כי המקריב במזבח של מטה כאילו מקריב במזבח של בית המקדש של מעלה כי נגדו הוא. וזה יאמר הנה "ויבן שם אברהם את המזבח" שם "על" ההר. אך דע איפה כי כאשר שם אותו, לא בלבד "על" מזבח זה הושם, כי אם "על" אותו "המזבח" אשר הוא ממ"על" לעצים הוא "המזבח" שבמקדש של מעלה, ולא בלבד "על המזבח" שתחת לעצים. ובזה מבלי הגזרה שוה יאמר הענין כפשוטו, כי שם אותו על המזבח שהוא ממעל לעצים ולא על אשר מתחת לעצים. והטיב אשר
דבר באומרו ממעל ולא על העצים לרמוז על מה שהוא ממעל ברחוק שהוא העליון:ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים ויבן שם אברהם את המזבח. נטלו והצניעו ליצחק, אמר: דלא יזרוק ההוא אבן ויפסלנו מן הקרבן. ויעקוד את יצחק בנו, כל מה שהיה אברהם אבינו עוקד את יצחק בנו מלמטה היה הקב"ה כופת שרים של אומות העולם מלמעלה. ולא עשה, אלא כיון שהפליגו ישראל עצמן לעבודה זרה בימי ירמיה, אמר להם הקב"ה: מה אתם סבורין, דאינון כפתיא קיימין? שנאמר: "כי עד סירים סבוכים" וגו', כי עד שרים סבוכים, אשתרון יתהון כפתיא, אוכלו כקש יבש:
ויעקד את יצחק בנו... ממעל. מהו ממעל? מלמד שעשה את המזבח מכוון כנגד כסא הכבוד, כמא דאת אמר: "שרפים עומדים ממעל לו":
ויבואו אל המקום. שניהם מביאים את האבנים, שניהם מביאים את האש, שניהם מביאים את העצים. אברהם דומה כמי שעשה חתנות לבנו, ויצחק דומה כמי שעשה חופה לעצמו. אמר ליה יצחק: אבא! מהר ועשה רצון יוצרך ושורפני יפה, ואפר שלי הולך לאמי ותניחהו, וכל זמן שתראהו אמי תאמר: זהו בני ששחטו אביו. אבא, מה תעשו לזקנותיכם? אמר לו: בני, יודעים אנו שמיתתנו קרובה; מי שנחמנו עד עכשיו הוא ינחמנו עד יום מותנו.
וישם אותו על המזבח. עיני אברהם בעיני יצחק, ועיני יצחק בשמי שמים, והיו דמעות מנשרות ונופלות מעיני אברהם עד שהיתה קומתו משוטטת בדמעות. אמר לו: בני! הואיל והחלת על רביעית דמך, יוצרך יזמין לך קרבן אחר תחתיך. באותה שעה פער פיו בבכיה וגעה געיה גדולה, והיו עיניו מרופפות וצופות לשכינה, והרים קולו ואמר: "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי? עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ". באותה שעה "הן אראלם צעקו חוצה" וגו'. עמדו מלאכי השרת שורות שורות ברקיע, ואומרים זה לזה: ראו יחיד שוחט ויחיד נשחט! אמרו: מי יאמר לפניך על הים ז"ה אלי ואנוהו"? שבועת "כה יהיה זרעך", מה תעשה לה? מיד "אל תשלח ידך אל הנער":
"ויבן שם אברהם מזבח" אין כתיב כאן, אלא את המזבח, המזבח שהקריבו בו קין והבל, הוא המזבח שהקריבו בו נח ובניו. אמר יצחק לאביו: אבא! קשור שתי ידי ושתי רגלי, שלא אבעט אותך ונמצאתי מחלל מצות "כַּבֵּד". ועשה כן, וככהן גדול הגיש את מנחתו ואת נסכו, והקב"ה רואה את האב מעקיד בכל לב והבן נעקד בכל לב ומלאכי השרת צועקים ובוכים, שנאמר: "הן אראלם" וגו'. אמרו לפני הקב"ה: רבונו של עולם! נקראת רחום וחנון, מי שרחמיו על כל מעשיו; רחם על יצחק, שהוא אדם ובן אדם נעקד לפניך כבהמה, "אדם ובהמה תושיע ה'". ר' יהודה אומר: כיון שהגיע החרב לצואר, פרחה ויצאה נשמתו של יצחק. וכיון שהשמיע קולו מבין שני הכרובים: "אל תשלח ידך אל הנער", חזרה נפשו לגופו, והתירו ועמד יצחק, וידע יצחק שכך עתידים המתים לחיות, ופתח ואמר: ברוך אתה ה' מחיה המתים.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כב ט.
ראו: השוואה: עקדת ישמעאל ועקדת יצחק
וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים
וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים
שלושה ימים קודם לכן, אלוהים אמר לאברהם: "וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהו שָּׁם לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (ביאור:בראשית כב ב). כלומר, אלוהים לא אמר לאברהם בדיוק על איזה הר מדובר, אלא רק שבהמשך הוא יגיד לו על איזה הר. ניתן להבין שאלוהים דיבר שוב עם אברהם והנחה אותו למקום המסוים הזה (איפה שהאיל נאחז בסבך עוד לפני בואו של אברהם).
העיר שלם היתה קיימת בזמנו, ככתוב: "ומַּלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהואּ כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן" (ביאור:בראשית יד יח). בימינו יש המזהים את עיר שלם עם העיר "יְרושָּׁלִָם" שהיתה עיר עם חומה, ושבמשך הזמן הפכה לירושלים. אם כך, אברהם לא הקים את המזבח בירושלים כי המזבח הוקם על הר מיוער שמסתובבים בו אילי בר בחופשיות.
וַיִּבֶן וַיַּעֲרֹךְ וַיַּעֲקֹד וַיָּשֶׂם
כל הפעלים מופיעים בלשון היחיד, מה שמעיד על כך שאברהם עשה הכול לבדו. ברור שהוא עקד את יצחק ושם אותו על המזבח בלי עזרתו של יצחק. אולם מדוע יצחק לא עזר באיסוף אבנים למזבח ובסידור העצים על המזבח? להלן מספר אפשרויות:
- יצחק היה עייף מסחיבת העצים.
- הדבר הראשון שאברהם עשה היה לעקוד את יצחק.
- יצחק עזר, אבל העורך של התורה לא כתב זאת.
- אברהם לא רצה שיצחק ימשיך לעזור כדי שהוא לא יהיה שותף לשחיטתו באופן לא מודע.
- אברהם ויצחק עבדו כל כך קשה ולא הרימנו את ראשם לראות את האיל שהיה אחוז בקרניו בסבך.
הכול נאמר בצורה כל כך מכנית, בלי שום רגש. זה הסגנון המקראי, עובדות בלבד.
וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ
אברהם עוקד את יצחק ומכין אותו לעולה, למרות שהוא עדיין מרגיש שיצחק הוא בנו. על מה חשב יצחק באותו הרגע?
- יצחק הבין שאביו אמר שהוא השה לעולה, בהדגשה על המילה "בְּנִי" (ביאור:בראשית כב ח).
- כיבוד הורים זה דבר חשוב מאוד ויצחק החליט לא לבכות ולא להתחנן.
- יצחק ידע שאברהם אביו עבר סכנות גדולות ואלוהים הציל אותו, אפשרי שהוא חשב שאלוהים יציל גם אותו.
- תדהמה. יצחק לא הבין איך זה יכול להיות, הרי אלוהים הבטיח לאברהם שמשרה זרעו יהיה לגוי גדול.
- כיבוד אלוהים זה כלל חשוב מאוד ובהמשך יהיה חלק חשוב בעשרת הדברות. יצחק מקבל שזה גורלו והוא מקבל את הדין.
- יצחק התפלל וביקש מאלוהים עזרה.
- ייתכן שיצחק ביקש ונשבע, בדומה ליעקב בעתיד: "ויִַּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר: אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, ושְּׁמָרַנִי ... וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים" (ביאור:בראשית כח כא).
סביר שלבקשה הזאת אלוהים חיכה, כשם שהמלאך אומר להגר: "אַל תִּירְאִי, כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר" (ביאור:בראשית כא יז). ולכן אז, כאשר אברהם לקח את המאכלת, המלאך עצר אותו.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית כב ט"
קטגוריה זו מכילה את 13 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 13 דפים.