תרגום

לא לראות את המקדש כשהוא מתלבש או מתפשט

פרשת במדבר מתארת, בין השאר, את נוהל הטיפול באוהל מועד במדבר. הנוהל כולל פירוק המשכן, הובלתו למקום החדש, והרכבתו. רוב הנוהל מתבצע על-ידי הלויים, אך יש חלק אחד שצריך להתבצע על-ידי הכהנים בלבד - עליהם לכסות את כלי הקודש הנמצאים בתוך המקדש, לפני שהלויים באים לשאת אותם, כך שהלויים לא יראו אותם:

(במדבר ד כ): "וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ"

מה הסיבה לאיסור? התשובה תלויה במשמעות הביטוי כבלע את הקודש

1. יש שפירשו, ש"בליעה" היא כיסוי, ו"הקודש" הם כלי המשכן: כבלע את הקודש = כאשר מכסים את כלי הקודש, כאשר כלי הקודש נבלעים ומתכסים בבגדי השרד שלהם: "כבלע את הקודש - לתוך נרתק שלו, כמו שפירשתי למעלה בפרשה זו, ופרשו עליו בגד פלוני וכסו אותו במכסה פלונית; ובלוע שלו הוא כסויו"  ( רש"י  ע"פ אונקלוס) .

2. יש שפירשו, ש"בליעה" היא הריסה ופירוק, ו"הקודש" הוא המשכן עצמו: כבלע את הקודש = כאשר הורסים ומפרקים את המשכן: "שלא יבאו לראות כאשר יוסר פרכת המסך ויגלה הארון רק אחרי כן כאשר יכוסה יבאו לשאת אותו. ויהיה כבלע את הקדש - כאשר יוסר הבנין מעל הארון, שהוא הקדש, מלשון בלע ה' ולא חמל, יחד סביב ותבלעני. והנה, הלוים מוזהרים שלא יגעו אל ארון הקדש ומתו רק בבדים ישאוהו, ועוד יזהירם שלא יבאו לראות כלל הסרת הבנין בעוד שיוריד אהרן את הפרכת, כענין כי ראו בארון ה' " ( רמב"ן ע"פ אבן עזרא) .

לפי שני הפירושים הללו, האיסור לראות את המשכן נובע מטעמי צניעות וכבוד - כמו שזה לא צנוע להסתכל על אדם כאשר הוא מתלבש או מתפשט, כך גם המשכן וכליו. רק לכהנים, שהם הקרובים ביותר אל המשכן, מותר לבצע פעולות אלו של הלבשה או הפשטה, ורק לכהנים מותר לראות את המקדש במצב זה, מתוך אמונה שהכהנים לא יבואו לזלזל במשכן.

פירוש עמוק יותר, אם כי קשה יותר להבנה, כתב רמב"ן, על-דרך הסוד:

3. "טעם הכתוב, כי בעבור היות כבוד יושב הכרובים שם, הוזהרו הלוים שלא יהרסו לראות את ה' עד שיורידו הכהנים את הפרכת, כי אז תראה הכבוד בחביון עזו, וישוב אל מקומו הראשון לקדש הקדשים. ויהיה כבלע את הקדש כפשוטו, והמשכיל יבין" (רמב"ן, על דרך האמת) .

חז"ל הסיקו מפסוקנו מסקנה הלכתית, על-דרך הרמז:

4. " "הגונב את הקסוה... קנאים פוגעים בו... מאי קסוה? כלי שרת...היכא רמיזא?... ומתו" " ( בבלי סנהדרין פא: ) , " "ורבותינו אמרו... שזו אזהרה על הגונב כלי שרת שחייב מיתה והקנאין פוגעין בו, שהגנבה והגזל יקראו בליעה, מלשון חיל בלע ויקיאנו, והוצאתי את בלעו מפיו" " ( רמב"ן ).

5. ויש שפירשו: בלע - אותיות עלב: מי שאינו ראוי להתקרב אל קודש הקודשים, מעליב את בורא עולם; לא כל אחד ראוי להתקרב אל ה' ולהיכנס אל קודש הקודשים - ה' מקרב את מי שהוא רוצה, את מי שראוי לכך! (ע"פ גליה) .

איסור ראיית כלי הקודש אינו נובע מאמונה על כוח נזק מאגי שיש בכלים, שהרי האיסור תלוי בדרגתו של האדם; " "איסור ראיית ארון הברית הוא פרדיגמה להוראה כוללת יותר, לשמור מרחק מכל תופעות השכינה בעולמנו השפל, אלא אם כן יש היתר מיוחד או אם רמת האדם מאפשרת קשר אינטימי יותר עם הקב"ה. כוונת העונש החמור על איסור זה היא להזכיר, כי אין לגשר בין רמת האדם לרמתו העילאית של הקב"ה, וכי כל פרטי הפולחן המאפשרים קירבה לה' הם אלה שנקבעו על ידו, וכי אין מקום להתלהבות ההורסת את הגדרים החמורים שקיימים בין האדם לאלוהיו" " ( איסור ראיית ארון הברית / אלכסנדר קליין ).

לעיון נוסף

ע"פ חז"ל, בימי בית המקדש הראשון דווקא כן נהגו להראות את כלי הקודש, לא רק ללויים אלא לכל ישראל: " "אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולין לרגל - מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים, שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן: ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה" " ( [[:|יומא דף נד#עמוד א בבלי יומא נד א]] ) . ממה נובע ההבדל?

1. " "מתיב רב חסדא: וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ [וָמֵתוּ], ואמר רב יהודה אמר רב: בשעת הכנסת כלים לנרתק שלהם? - אמר רב נחמן: מָשָל לכלה: כל זמן שהיא בבית אביה - צנועה מבעלה; כיון שבאתה לבית חמיה - אינה צנועה מבעלה" " (שם) . בימי המשכן, היחסים בין עם ישראל לבין השכינה היו יחסים של אירוסין, שבהם החתן והכלה שומרים על צניעות ואינם נחשפים זה בפני זו; אך בימי בית המקדש הראשון, היחסים היו יחסים של נישואין, שבהם החתן והכלה נחשפים בלי בושה.

2. ולפי פירושנו למעלה, גם בימי המשכן היה מותר לראות את כלי הקודש; כל האיסור הוא רק בשעה שכלי הקודש "מתלבשים" או "מתפשטים", כאשר הם אינם במקומם הרגיל ובמצבם הטבעי, שאז ראייתם עלולה לגרום לתחושה של זלזול כלפיהם.

מקורות שונים מתייחסים לראיית ה' או ראייה של כלי קודש; ראו איסור ראיית ה' בספר שמות, במדבר ושמואל / אברהם מדי .

ייתכן שהפסוק רומז לסיפורו של קורח, שכידוע האדמה בלעה אותם חיים מכיוון שלא הסתפקו במעמד הלוייה אשר להם ( חגי הופר על פרשת במדבר ).