תשובות ריב"ש/שנט

תשובה שנט

עוד שאלת בפ' החולץ (יבמות מ"ו.) בהא דאמר רבא הקדש חמץ ושחרור וכו' כתבו התוספות ^*(דברי התוס' אלו הוא בגיטין (מ:) בד"ה הקדש) בשם רש"י ז"ל דוקא קדושת הגוף והרחיבו לומר דכיון דבעל חוב מכאן ולהבא גובה יכול הלוה להקדיש דקרינן ביה כי יקדיש את ביתו וכו' והקשי' מה ראיה יש מבית לקדשי מזבח דהא לדברי רש"י ז"ל אפי' הקדיש לוה ביתו לא מפקע מידי שעבוד:

תשובה איני מבין מה קשה לך שהרי בתוס' הרא"ש ז"ל מבואר הכל באר היטב דכיון דבעל חוב מכאן ולהבא גובה יכול הלוה להקדיש דאיש כי יקדיש את ביתו קרינא ביה ובשעת ההקדש חל עליו בין בקדשי מזבח בין קדושת דמים שהרי אף אם היה הבעל חוב גובה לבסוף אינו גובה למפרע אלא משעת גוביינא ואילך כיון שחל ההקדש שעה אחת בין בהקדש מזבח בין בהקדש דמים השתא יש לחלק דבקדשי מזבח שאין להם פדיון גם בע"ח לא יוכל לנבות ממנו דכיון שחלה עליו קדושה שעה אחת א"א לה להסתלק א"כ הרי שעבודו נפקע ממנו אבל בהקדש דמים אע"פ שחל ההקדש כיון שיש לו פדיון מסתלק קדושתו ממנו ג"כ יבא המלוה ויגבה חובו ממנו ויפקע ההקדש מכאן ואילך אע"פ שהיה לו חלות עד עתה כדאשכחן בשדה מקנה כשהקדישו לוקח חוזרת לבעלים ביובל דלא אלים כח ההקדש מכח המקדיש וכשפקע כח המקדיש פקע נמי כח ההקדש כי היכי דפקע ע"י פדיה והרי זה מבואר. איני יודע אם יש לך שיטה אחרת מתוספות שלא בארו כל הצורך. וכתב עוד בתוספות הרא"ש ז"ל בסוף הדבור שלפי פירוש זה נסתלקה קושיית ר"ת על רש"י למה חלק בין קדושת מזבח לקדושת דמים דכי יקדיש את ביתו קדושת דמים היא ^*(עי' בקצוה"ח סי' קי"ז סס"ק ב') והיא קושיתך עצמה: