תשובות ריב"ש/שנז

תשובה שנז

עוד כתבת כי בבעיא דקונם לבית זה שאתה נכנס וכו' (שם מ"ז.) פירש הרא"ש ז"ל דמיירי בדאמר בחייו ובמותו דאל"כ מה ראיה מייתי רבא מהאומר לבנו וכו' דהא מצי למדחי כדלעיל באידך פרקא (מ"ב:) ואתה אמרת דלא צריך לכך דכי אמר לבית זה אלים יותר מנכסי דלעיל דהתם תליית הלשון בו אבל הכא תליית הלשון בבית הוי כאלו אמר בחייו ובמותו ומוכח שפיר דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו ועוד אם כן מאי קא בעי מתני' היא ולחלק בין בנו לאחר דוחקא הוא:

תשובה הרא"ש ז"ל לא גריס נכסי אלו אלא נכסים אלו והוי דומיא דבעיא דהכא דמיירי בבית זה וגם הקושיא האחרת שהקשית מאי קא בעי מתני' היא אפשר היה לחלק בין בנו לאחר כמו שכתבת משום דבנו כיון שזוכה מכח אביו הרי הוא כאלו נתנם לו אביו ואם כן מנכסי אביו הוא נהנה אלא דהיכא דלא אמר בחייו ובמותו אין כונתו אלא בחייו דהא במתניתין נמי כי אמר ביתך שאני נכנס לא שרי אלא במכרו לאחר אבל לנודר עצמו אסור שהרי הוא נהנה מביתו שמכחו בא לו ^*(ש"ך יו"ד סי' רט"ז סק"ט) ולא תפשוט דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו ומיהו התלמוד לא רצה לדחוק בזה ואפשיטא בעיין. ומ"מ פירושו דחוק דה"ל לתלמודא לפרושי הבעיא הכי בהדיא. ועוד דא"כ אכתי תבעי לך היכא דלא אמר אלא בית זה שאתה נכנם אם כונתו לאחר שיצא מרשותו דאע"ג דבמתניתין בבית זה משמע לעולם היינו כי אמר נודר דאפשר דלא ניחא ליה ליכנס בההוא ביתא לעולם אבל כי אמר מדיר מאי איכפת ליה לאחר שיצא מרשותו אם יכנס בו נודר ^*(עי' ב"ח יו"ד שם בד"ה וכן) והכא נמי אית לן לפרושי בדחויא דלעיל אלא ודאי בבית זה היא הבעיא דפשיטא לן השתא דבית זה לעולם משמע והוי כאלו פירש כן במסקנא דלעיל באידך פרקין: