תקנות העתיקות (רשיון ואגרות)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
תקנות העתיקות (רשיון ואגרות) מתוך ספר החוקים הפתוח

תקנות העתיקות (רשיון ואגרות), התשמ״ד–1984


ק״ת תשמ״ד, 1503; תשמ״ז, 140; תשמ״ח, 285.

עדכון סכומים: ק״ת תשמ״ה, 1244; תשמ״ו, 1100; תשמ״ט, 184.


בתוקף סמכותי לפי סעיפים 15 ו־46(א) לחוק העתיקות, התשל״ח–1978 (להלן – החוק), ובאישור ועדת הכספים של הכנסת לפי סעיף 1(ב) לחוק־יסוד: משק המדינה, אני מתקין תקנות אלה:


הגדרות
בתקנות אלה –
”המנהל“ – לרבות מי שהוא הסמיכו לענין תקנות אלה;
”רשיון“ – רשיון למסחר בעתיקות לפי סעיף 15 לחוק;
”עתיקות“ – למעט עתיקה שהיא נכס המדינה לפי הוראות החוק.
טופס הרשיון
רשיון יהיה לפי הטופס שבתוספת, אולם רשאי המנהל, אם נראה לו הדבר דרוש לענין רשיון מסויים, לקבוע ברשיון תנאים נוספים על אלה המפורטים בטופס האמור.
תקפו של רשיון
תקפו של רשיון הוא עד 31 בדצמבר –
(1)
של השנה שבה ניתן – אם ניתן בין 1 בינואר ו־30 ביוני;
(2)
של השנה שלאחריה – אם ניתן בין 1 ביולי ו־31 בדצמבר.
אגרה [תיקון: תשמ״ח, [הודעות]]
(א)
עם הגשת בקשה לרשיון או לחידושו תשולם אגרה כמפורט בסעיף קטן (ב); נדחתה הבקשה – תוחזר האגרה למבקש.
(ב)
הוגשה הבקשה לפני יום ג׳ באב התשמ״ד (1 באוגוסט 1984) תשולם אגרה בסכום של 36,800 שקלים; הוגשה הבקשה אחרי היום האמור – תשולם אגרה בסכום של 49,200 שקלים (מתואם למאי 1984; החל מנובמבר 1989, 330 ש״ח לשנה).
(ג)
סכום האגרה ישתנה ב־1 בנובמבר של כל שנה לפי שיעור השינוי במדד שפורסם לחודש אוגוסט שקדם לו לעומת המדד שפורסם לחודש אוגוסט של השנה שקדמה לה.
בתקנת משנה זו, ”מדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
(ד)
סכום ששונה כאמור בתקנת משנה (ג) יעוגל לסכום שהוא מכפלה של עשרה שקלים חדשים, וסכום של חמישה שקלים חדשים יעוגל כלפי מעלה.
(ה)
המנהל יפרסם בהודעה ברשומות את סכום האגרה כפי שהשתנתה עקב האמור בתקנות משנה (ג) ו־(ד).
ביטול
הנוסח שולב בתקנות העתיקות, 1930.

תוספת

(תקנה 2)

רשיון למסחר בעתיקות

[תיקון: תשמ״ז]
(הטופס הושמט).


י׳ בניסן התשמ״ד (12 באפריל 1984)
  • זבולון המר
    שר החינוך והתרבות
ויקיטקסט   אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.